"קויתי ה'", יש הבדל בין תקוה ובין יחול, סבת התקוה היא בנפש המקוה, שהגם שלא הובטח בבירור על הדבר, נפשו תקוה אליו, וסבת היחול הוא מצד הדבר שאליו מיחל והוא ע"י הבטחה שהבטיחו לעזור לו והוא בלתי מסתפק שימלא דברו והבטחתו, עפ"ז אומר שיש לומר אל ה' תקוה וגם יחול "קויתי לה'" מצד "שקותה נפשי", שנמצא בנפשי תקוה שה' יושיעני גם אם לא היה לו על זה הבטחה נפשו בוטחת בישועתו כי לא יטוש ה' עמו, וחוץ מזה "לדברו" והבטחתו "הוחלתי", יש לי יחול אחר שהבטיח לי להושיעני:
ביאור המילות
"קויתי, הוחלתי". המקוה מקוה על דבר בלתי ברור, והמיחל מיחל על דבר ברור (ישעיה נ"א ה', יחזקאל י"ט ה', מיכה ה' ו', ז' ז', למעלה ל"ח וא"ו, משלי יו"ד כ"ח א' ז', איוב למ"ד כ"ו) ובזה תבין מ"ש בברכות (ל"ב ע"ב) כל המאריך בתפלתו אין תפלתו חוזרת ריקם וכו' איני והאמר רחב"א אר"י כל המאריך בתפלתו ומעיין בה סוף בא לידי כאב לב שנא' תוחלת ממושכה מחלה לב, ל"ק הא דמאריך ומעיין הא דלא מעיין, אר"ח ב"א אם רואה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל, שנאמר קוה אל ה' חזק ויאמץ וכו', כי תוחלת הוא המצפה שתעשה בקשתו בודאי וזה מחלה לב, אבל המקוה אינו מצפה על ודאי, וזה כמ"ש התוס' שם ד"ה כל דהכא במצפה שתבא בקשתו:
