מ"ג תהלים קיב ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות תהלים


<< · מ"ג תהלים קיב · ד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
זרח בחשך אור לישרים חנון ורחום וצדיק

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
זָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹר לַיְשָׁרִים חַנּוּן וְרַחוּם וְצַדִּיק.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
זָ֘רַ֤ח בַּחֹ֣שֶׁךְ א֭וֹר לַיְשָׁרִ֑ים
  חַנּ֖וּן וְרַח֣וּם וְצַדִּֽיק׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"זרח בחשך אור" - כמו הזריח ומדרשו הוא עצמו כביכול נעשה להם אור כמו ה' אורי וישעי (לעיל כ"ז)

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"זרח בחשך" גם בחשך שהוא ציור אל עת שתחשוך לו אור ההצלחה ומתיסר בעוה"ז, יזריח לו ה' "אור", באופן שהחשך הוא לטובתו ולתשועת נפשו, מצד שה' הוא "חנון ורחום וצדיק", שיעשה זאת אם מצד החנינה להרבות שכרו, אם מצד הרחמים למרק עונותיו, או מצד הצדק שיקבל ענשו על חטא אשר עשה:


ביאור המילות

"זרח". פעל יוצא:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"זרח בחשך" - בעת בוא חשכת הגיהנם יזריח המקום אור לישרים כי הוא חנון ולא ינכה להם מה שקבלו גמול בעוה"ז

<< · מ"ג תהלים · קיב · ד · >>