מ"ג תהלים צח ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות תהלים


<< · מ"ג תהלים צח · ז · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ירעם הים ומלאו תבל וישבי בה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
יִרְעַ֣ם הַ֭יָּם וּמְלֹא֑וֹ
  תֵּ֝בֵ֗ל וְיֹ֣שְׁבֵי בָֽהּ׃


מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ירעם", בזה לא אמר ישמחו השמים ותגל הארץ כמ"ש תחלה, כי עתה יתבטל הנהגת המערכת, ולא תהיה השמחה התמידית שבשמים על הנהגתם התמידית, ולא גילה בארץ על ההשגחה הכללית, כי ההשגחה תהיה עתה אישיית, לא בכלל הארץ לבד רק בתבל שהוא הישוב ששם נמצאים בני אדם, שהנס הוא פרטי רק לבני אדם יושבי תבל המיושב, לכן אמר "ירעם הים ומלואו" בעת יצוה שיקרע הים כמו שהיה בעת יציאת מצרים, או תבל ויושבי בה שיתהוו שנוים בתבל המיושב:


ביאור המילות

"עדותיו". הם מצות שבאו להעיד על מעשה ה' והשגחתו, וחק הם מצות שאין להם טעם.

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ומלואו" - הבריות הממלאים אותו

"ירעם" - ישמיע קול רעם לשמחה

<< · מ"ג תהלים · צח · ז · >>