מ"ג תהלים צא טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות תהלים


<< · מ"ג תהלים צא · טו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
יִקְרָאֵ֨נִי ׀ וְֽאֶעֱנֵ֗הוּ
  עִמּֽוֹ־אָנֹכִ֥י בְצָרָ֑ה
    אֲ֝חַלְּצֵ֗הוּ וַאֲכַבְּדֵֽהוּ׃


מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יקראני", שיעורו "יקראנו בצרה ואענהו "עמו אנכי"" מבאר למה לא ישאהו על כפים בל יקרב במקום סכנה, ולמה יניחהו במקום שחל ופתן ומזיקין, שזה יהיה שעי"ז יקראני בצרה, ויתפלל לפני, זאת שנית שאענהו שעמו אנכי, וישיג שאני עמו לשמרו, משא"כ אם לא יהיה במקום סכנה כלל, לא יקרא אלי, וגם לא ישיג בחוש שה' עמו כי יתלה הכל בטבע, "ואחלצהו ואכבדהו" שעי"ז ישיג כבוד, אחר שיראו כולם שאני עושה לו נסים, וגם ר"ל שיענהו בצרה שהיא עמו, ושהצרה היא לטובתו, ואינה מחמת הסתרת פנים רק בהשגחה, ושאחלצהו ועוד יהיה לו כבוד, ועי"ז.

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אחלצהו" - אוציא אותו מן הצרה ועוד ארבה כבודו

"עמו אנכי בצרה" - בעת בוא צרה בעולם אהיה עמו להצילו ממנה

"יקראני" - לכן כאשר יקרא אלי אענה אותו

מצודת ציון

"אחלצהו" - ענין הוצאה ושליפה

<< · מ"ג תהלים · צא · טו · >>