מ"ג תהלים סד ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות תהלים


<< · מ"ג תהלים סד · ט · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויכשילוהו עלימו לשונם יתנדדו כל ראה בם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיַּכְשִׁילוּהוּ עָלֵימוֹ לְשׁוֹנָם יִתְנֹדֲדוּ כָּל רֹאֵה בָם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיַּכְשִׁיל֣וּהוּ עָלֵ֣ימוֹ לְשׁוֹנָ֑ם
  יִ֝תְנֹדְד֗וּ כׇּל־רֹ֥אֵה בָֽם׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויכשילהו עלימו לשונם" - הכשלון שדימו להכשילו עלימו נהפך לשונם

"יתנודדו" - בראשם להניע ראש ולשחוק עליהם כל ראה בם

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויכשילהו עלימו לשונם", שלשונם הכשיל אותם ללכת על המוקשים, שע"י לשונם נוקשו במה שרצו ללכוד את דוד, (וכמו שדואג נהרג ע"י לשונו, כמ"ש פיך ענה בך, שמה שאמר תחלה שדוד רוצה להרוג את שאול נוקש ואמר שהוא הרג את שאול ונהרג עי"ז) "יתנודדו כל רואה בם", שכל רואיהם יתנודדו ויאמרו כי לשונם הכשיל אותם:


ביאור המילות

"ויכשילהו". בא לשון בלשון זכר, כמו לשוני מודבק מלקוחי:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ויכשילוהו" - לשונם הביאו מכשול על עצמם וכל הרואה ינודד עליהם בראש דרך לעג

מצודת ציון

"יתנודדו" - מלשון נדידה

<< · מ"ג תהלים · סד · ט · >>