מ"ג תהלים סב ב

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אך אל אלהים דומיה נפשי ממנו ישועתי

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אַךְ אֶל אֱלֹהִים דּוּמִיָּה נַפְשִׁי מִמֶּנּוּ יְשׁוּעָתִי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אַ֣ךְ אֶל־אֱ֭לֹהִים דּֽוּמִיָּ֣ה נַפְשִׁ֑י
מִ֝מֶּ֗נּוּ יְשׁוּעָתִֽי׃

"דומיה נפשי" - מצפה נפשי כמו דום לה' והתחולל לו (לעיל ל"ז)

אך - טעם אך למה הוא נפשי דומיה, כטעם: דום לה, דומו עד הגיענו אליכם, על משקל: על אלה אני בוכיה, לבא ישועה לה רק לשם לבדו.

"דומיה" - ענין תקוה כמו דמינו אלהים חסדך (לעיל מ"ח)

"אך וגו'" - לא שמתי תוחלתי באדם אך אל אלהים תקות נפשי כי מעולם ישועתי ממנו

"אך אל אלהים דומיה נפשי", מה שנפשי דומיה ובלתי פוחדת משום דבר, הוא אך מחמת שמקוה לאלהים, כי "ממנו" תבא " ישועתי":

"דומיה". תואר, ענין שתיקה: