מ"ג תהלים לח ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות תהלים


<< · מ"ג תהלים לח · ב · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יהוה אל בקצפך תוכיחני ובחמתך תיסרני

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יְהוָה אַל בְּקֶצְפְּךָ תוֹכִיחֵנִי וּבַחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
יְֽהֹוָ֗ה אַל־בְּקֶצְפְּךָ֥ תוֹכִיחֵ֑נִי
  וּֽבַחֲמָתְךָ֥ תְיַסְּרֵֽנִי׃


מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ה'", כבר אמר למעלה (סי' ו') אל באפך תוכיחני ואל בחמתך תיסרני, ובארתי שם שיש הבדל בין אף (וכן קצף) ובין חמה, שהאף והקצף הם בגלוי, והחמה היא הנטורה בלב, ויש הבדל בין מיסר ובין מוכיח, שהמוכיח הוא להשיבו מחטאו בעתיד, וזה לא יהיה בחמה, כי האויב לא יוכיח, אבל לפעמים תהיה באף גלוי שיכהו במכות, ובקש שלא תהיה התוכחה באף רק בדברים רכים וטוב טעם ודעת, והמיסר הוא ביסורים על חטא העבר, וזה תמיד באף גלוי, אבל בקש שלא תהיה בחמה פנימית, אבל פה לא כפל מלת "ואל", וכיון לדבר אחר, כי ראה שתוכחת ה' מה שיעוררהו לשוב בתשובה ולתקן דרכו הוא בקצף, כי מצא לבו מלא יאוש וגברה מאוד תוגת נפשו הפנימית כאלו עליו אבד כלח, עד שהתוכחה הפנימית על עונותיו היתה בקצף גדול, ועם זה נלוו אליו היסורים החצונים של גופו והיו בחמה, כי היו באכזריות חמה ושטף אף, ובקש מה' שלא יבואו אליו שתי אלה יחד, "שמוכיחהו בקצף" בנפשו הפנימית ועם זה "בחמתך תיסרני" ביסורי הגוף הקשים ג"כ, כי ראוי שע"י התוכחה הפנימית וגודל החרטה ומצוקת הלב אשר מצא יסולקו מעליו היסורים החיצונים, או בהפך שע"י גודל היסורים ימצא נוחם בלב לידע כי בזה ימורקו עונותיו, לא שיהיה מיוסר במכות אכזריות וגם מלא יאוש בלב, ומתחיל לבאר זה.

ביאור המילות

"בקצפך, בחמתך". התבאר (למעלה ו'), "תוכיחני, תיסרני". (שם ו'):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ובחמתך" - מלת אל משמשת בשתים כאלו אמר אל בחמתך תיסרני

מצודת ציון

"תוכיחני תיסרני" - ענין פורעניות ועונש

<< · מ"ג תהלים · לח · ב · >>