"אל תבואני רגל גאוה" - אל תבוא עמי רגל הרשעים הללו בעת קבול שכר להיות חלקם עם הצדיקים (ל' חלק אהלא פרט"יאה בלע"ז סא"א)
"ויד רשעים אל תנדני" - ממקומי בבואי לירש משנה חלקי וחלקו (של רשע) בטובה כענין שנאמר (ישעיהו ס"א) לכן בארצם משנה יירשו ואז שם נפלו פועלי און שם יבינו במפלתם ושם דוחו ולא יכלו קום
"אל תבואני", ולכן אני מבקש בל אכשל בטענות הפשע בשני אלה בין בעיון בין במעשה, נגד העיון מבקש "אל תבואני רגל גאוה", שהגאוה היא סבת הכשלון בעיונים במה שאחר הטבע וכ"ש בחכמת אלהית, במה שיתגאה שאין דבר נעלם מהשגתו, ולא ידע שיש דברים הסגורים בפני שכל האדם, שיש גבול להשגתו ואא"ל שישיג בדברים מופשטים מחומר, כמבואר בחכמת בקור התבונה, וכמ"ש דוד המלך ע"ה ה' לא גבה לבי, ונגד המעשה אמר "ויד רשעים אל תנדני", היד מציין הפעולות, בל ינידהו ידי רשעים לפעול פעולת רשע:
ביאור המילות
"תבואני". היה ראוי לאמר אל תבוא אלי, רק שמצייר גאות עצמו כעצם מופשט, והיא אינה באה מן החוץ אליו רק היא התפעליות עצמו, ופי' אל תבא אותי היינו בנפשי:
