מ"ג תהלים כח ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות תהלים


<< · מ"ג תהלים כח · ט

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הושיעה את עמך וברך את נחלתך ורעם ונשאם עד העולם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הוֹשִׁ֤יעָה ׀ אֶת־עַמֶּ֗ךָ
  וּבָרֵ֥ךְ אֶת־נַחֲלָתֶ֑ךָ
    וּֽרְעֵ֥ם וְ֝נַשְּׂאֵ֗ם עַד־הָעוֹלָֽם׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ורעם" - לשון מרעה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הושיעה את עמך" שתעשה זה בעבור ישראל להושיע אותם, וגם "ברכם" בתוספת ברכה מצד שהם "נחלתך", ששם נחלה מציין שבחרם לנחלה לו לדור דורים ועי"כ הם קדושים ומיוחדים לאלהיהם וצריך הוא לברכם בברכה יתירה, "ורעם" ומצד שהם עמך, "ונשאם" עוד יותר מצד שהם נחלתך, וזה יהיה "עד העולם":

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ורעם" - רעה אותם במרעה טוב ותן להם רוממות עד עולם

"נחלתך" - ישראל שלקחת לך לנחלה