מלבי"ם על תהלים כח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מלבי"ם על תהלים · כח · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לדוד", מזמור זה נתיסד נגד פועלי און אשר דברו אתו אחד בפה ואחד בלב, נראו כאנשי עצתו ובסתר כרו עליו רעה ונוקשו אח"כ ונפלו בפועל כפיהם, כי ה' שמרו וגם שמר את ישראל מבא בדמים, ולא התבאר אם היה זה בעת שחרשו הזיפים עליו רעה או אנשי קעילה, או נגד אחרים משונאיו כמו שבע בן בכרי, כי התפלה תוכל להתפרש נגד כל אלה חורשי רעה:

"אליך ה' אקרא", כי נגד האויב הנסתר קשה יותר להשמר מפניו, ורק ה' היודע נסתרות הוא רב להושיע נגד אלה חורשי רעה בסתר, לכן צורי "אל תחרש ממני", כי "אם תחשה ממני" הלא "אהיה נמשל עם יורדי בור", ולכן.

ביאור המילות

"תחרש, תחשה". כבר בארתי (ישעיה מ"ב) שהמחשה הוא הפך הדבור שהיה לו לדבר, והמחריש הוא הפך התשובה שהיה לו לענות, ועז"א אל תחרש כי ראוי לך לענות אל הצוררים ודבר זה נוגע אליך, כי גם אם תחשה בדבר שאין נוגע לך לענות אהיה נמשל עם ירדי בור וכ"ש בדבר זה שהאויב מדבר וצריך לענות לו,

 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שמע קול תחנוני בשועי אליך" לישועה, ומוסיף שלא תמתין כלל עד שאושיע, רק תושיע תיכף "בנשאי ידי אל דביר קדשך" אם רק אשא הידים לתפלה גם טרם שאשוע בקולי תשמע ותושיע:

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אל" (מתחיל את תפלתו), "אל תמשכני" בל אמשך ברשת ע"י "רשעים" אשר הם "דוברי שלום עם רעיהם ורעה בלבבם", שסכנתם גדולה מאד, כי איני יודע להזהר מהם ובקל אמשך אחריהם אל הרשת:

 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ד-ה) "תן להם כפעלם" וכו' "כי לא יבינו אל פעולת ה'" בקש שישלם להם ה' מדה כנגד מדה, כמו שהם דברו אתי אחד בפה ואחד בלב ורצו להרוס אותי באופן שלא אדע שהם עוסקים בזה, כן ידבר ה' עמהם אחד בפה ואחד בלב עם שגם הם "לא יבינו אל פעולות ה' ואל מעשי ידיו", שידמה להם שה' עוסק לבנותם, ובאמת הוא יעסוק "להרוס אותם ולא לבנותם", וזה עונש מכוון כפעלם וכרוע מעלליהם, שגם הם לא ידעו להזהר מפני ה' כמו שאני לא ידעתי להזהר מפניהם (ועי' באה"מ):

ביאור המילות

"תן להם כפעלם רוע מעלליהם, מעשה ידיהם, השב גמולם". יש הבדל בין הפעל ובין המעשה שהפעל הוא העסק בדבר והמעשה הוא גמר המעשה (כמ"ש ישעיה ה' י"ב, נ"ט ו', ירמיה כ"ב י"ג, נ' כ"ט, לקמן ס"ד י' קי"א ב'), ויש הבדל בין "פעל ומעשה". ובין "מעלל". שהמעלל הוא הפעולה היוצא מתכונה אשר בנפש ונוכל לומר שהבונה פעל ועשה את הבית ולא שעלל את הבית, שעלל לא יבא רק על פעולה הצומחת ממדות הנפש טוב או רע, ויש הבדל בין "תן להם כפעלם". ובין "השב גמולם". שהגמול נקשר עמו תמיד איזה התפעלות של אהבה או איבה, כמ"ש ישעיה נ"ט י"ח, ולמעלה י"ח כ"א, ובקש שבתשלומי ענשם ישקיף ה' בין על "המעשה". שעשו ובין על "הפעל". שהוא העסק שעסקו והאמצעיים שהכינו להוציא המעשה, וכן ישקיף על מעלליהם שהוא רוע מתכונה אשר בנפשם שמזה צמחה הפעולה, כמו על ידי מדות הכעס והאכזריות והגאוה ודומיהם, גם ישקיף על הגמול לפי האיבה והשנאה, למשל הרוצח על ידי מארב קשה מן הרוצח על ידי מלחמה וזה הפעולה והעסק, הרוצח את אוהבו קשה מהרוצח את שונאו וזה המעלל והתבונה לעשות רע להיושב בטח אתו, הרוצח ועינה את הנרצח ביסורים רבים ע"ה שנאתו ענשו גדול יותר וזה גמול:

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)



 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ו-ז) "ברוך" נותן הודאה על ששמע ה' תפלתו, כי ה' היה "עוזי ומגני" בפניהם, ולא הוצרכתי כלל למלחמה רק ע"י "שבו בטח לבי" עי"כ "נעזרתי", וגם "יעלוז לבי ומשירי אהודנו" כאלו נצחתי ע"י מלחמה וחיל:

 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)



ביאור המילות

"אהודנו". כמו אודנו:

 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ה'", אמר אחר שתשועת דוד מקושר בתשועת ישראל שה' הזמין אותו למלך עליהם, ועז"א הלא "ה' עז למו" לישראל, ועי"כ הוא "מעוז של ישועות משיחו", שבזכות ישראל צריך הוא להושיע את משיחו, וא"כ אבקש.

ביאור המילות

"עמך, נחלתך". כל מקום שבאו נרדפים יצייר בשם נחלה הקשר הקניני הדבוק לדור דורים (לקמן ע"ח ס"ח ס"ג ע"א):

והקדושה ודיבוק השכינה ותשועה הנפשיית (ולקמן ק"ו ח' ושם מ'), וכמ"ש בפרטות ירמיה (ב' ז'):

 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הושיעה את עמך" שתעשה זה בעבור ישראל להושיע אותם, וגם "ברכם" בתוספת ברכה מצד שהם "נחלתך", ששם נחלה מציין שבחרם לנחלה לו לדור דורים ועי"כ הם קדושים ומיוחדים לאלהיהם וצריך הוא לברכם בברכה יתירה, "ורעם" ומצד שהם עמך, "ונשאם" עוד יותר מצד שהם נחלתך, וזה יהיה "עד העולם":