"אכלו לחם" - עשו משתה (דנייאל ה) בלשצר מלכא עבד לחם רב
"ה' לא קראו" - לא חשבוהו ולא זכרו נפלאותיו ונוראותיו במשתיהם ונשתמשו בכליו ורבותינו פירשו כל שלא היה גוזל את ישראל לא היה טועם טעם ערב במאכלו אוכלי עמי נדמה להם כאוכלי לחם שטעמו טעם מאכל ערב
הלא ידעו כל פעלי און הלא על דרך תימה: איך הם הכל סכלים ולא ידעו! ופרושו: אין להם דעה ובינה כשהם אומרים, כי אין רואה ואין יודע מעשיהם כל אלה שהם פעלי און ומריעים לישראל.
אכלי עמי אכלו לחם ואכלים עמי כמו שיאכלו הלחם.
יהוה לא קראו: כלומר לא עלה בלבם, כי יי' רואה אותם; לפיכך לא קראו אותו.
ויש מפרשים: לפי שהם אכלי עמי ועדין אכלו לחם, כלומר: כי לא מתו ולא נענשו חשבו כי לית דין ולית דין; לפיכך יי' לא קראו.
ויש מפרשים לא קראו: שעומדים ברשעם, ואינם חוזרים בתשובה.
(ד-ה) "הלא", שיעורו "הלא ידעו כל פועלי און כי אלהים בדור צדיק", שאחר שנעשה נס לישראל ונצולו, אז ידעו פועלי און אלה "אכלי עמי" שיש אלהים בדור צדיק ומשגיח עליהם בהשגחתו הפרטית, ומ"ש "אכלו לחם" מוסב על ישראל, שאמרו במדרש שבימי דוד היו מתים מאה ילדים בכל יום ותקן להם מאה ברכות, מבואר שבימי דוד לא היו נזהרים בברכות השבח, ששורש ברכות אלה נסתעף ממ"ש ואכלת ושבעת וברכת, שמחוייבים לברך את ה' על אכילת מזון, ומזה למדו שה"ה שצריך לברכו על כל טובותיו וחסדיו בין הכוללים בין המיוחדים, ובאשר לא היו נזהרים בכ"ז בימי דוד נענשו ע"ז, ופשפשו במעשיהם ותקנו את הדבר, מזה מבואר איך היו צדיקים עד שעל מה "שאכלו לחם וה' לא קראו" ר"ל שלא ברכו את ה' על הלחם מזה "שם פחדו פחד" ונתיראו מעונש ושבו בתשובה, וא"כ הלא ידעו פועלי און אוכלי עמי והם מכחישים את האלהים לגמרי, חלף שבישראל היה בהפך שפחדו גם כשלא קראו את ה' על אכילת לחם, ובזה היה ראוי שה' יעזור לישראל המאמינים בו נגד הכופרים האלה עד שידעו כי אלהים בדור צדיק:
