מ"ג תהלים יד ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות תהלים


<< · מ"ג תהלים יד · ד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הלא ידעו כל פעלי און אכלי עמי אכלו לחם יהוה לא קראו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הֲלֹא יָדְעוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם יְהוָה לֹא קָרָאוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הֲלֹ֥א יָדְעוּ֮ כׇּל־פֹּ֢עֲלֵ֫י אָ֥וֶן
  אֹכְלֵ֣י עַ֭מִּי אָ֣כְלוּ לֶ֑חֶם
    יְ֝הֹוָ֗ה לֹ֣א קָרָֽאוּ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הלא ידעו" - הלא סופם ידעו מה שעלתה בהם

"אוכלי עמי" - זרעו של נבוכדנצר

"אכלו לחם" - עשו משתה (דנייאל ה) בלשצר מלכא עבד לחם רב

"ה' לא קראו" - לא חשבוהו ולא זכרו נפלאותיו ונוראותיו במשתיהם ונשתמשו בכליו ורבותינו פירשו כל שלא היה גוזל את ישראל לא היה טועם טעם ערב במאכלו אוכלי עמי נדמה להם כאוכלי לחם שטעמו טעם מאכל ערב

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ד-ה) "הלא", שיעורו "הלא ידעו כל פועלי און כי אלהים בדור צדיק", שאחר שנעשה נס לישראל ונצולו, אז ידעו פועלי און אלה "אכלי עמי" שיש אלהים בדור צדיק ומשגיח עליהם בהשגחתו הפרטית, ומ"ש "אכלו לחם" מוסב על ישראל, שאמרו במדרש שבימי דוד היו מתים מאה ילדים בכל יום ותקן להם מאה ברכות, מבואר שבימי דוד לא היו נזהרים בברכות השבח, ששורש ברכות אלה נסתעף ממ"ש ואכלת ושבעת וברכת, שמחוייבים לברך את ה' על אכילת מזון, ומזה למדו שה"ה שצריך לברכו על כל טובותיו וחסדיו בין הכוללים בין המיוחדים, ובאשר לא היו נזהרים בכ"ז בימי דוד נענשו ע"ז, ופשפשו במעשיהם ותקנו את הדבר, מזה מבואר איך היו צדיקים עד שעל מה "שאכלו לחם וה' לא קראו" ר"ל שלא ברכו את ה' על הלחם מזה "שם פחדו פחד" ונתיראו מעונש ושבו בתשובה, וא"כ הלא ידעו פועלי און אוכלי עמי והם מכחישים את האלהים לגמרי, חלף שבישראל היה בהפך שפחדו גם כשלא קראו את ה' על אכילת לחם, ובזה היה ראוי שה' יעזור לישראל המאמינים בו נגד הכופרים האלה עד שידעו כי אלהים בדור צדיק:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"הלא" - ר"ל איך יאמרו אין אלהים הלא יש לדעת לפועלי האון שמה שאכלו את עמי כמו שאוכל את הלחם הוא בעבור אשר עמי לא קראו לה'

<< · מ"ג תהלים · יד · ד · >>