מ"ג תהלים ה י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות תהלים


<< · מ"ג תהלים ה · י · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי אין בפיהו נכונה קרבם הוות קבר פתוח גרונם לשונם יחליקון

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי אֵין בְּפִיהוּ נְכוֹנָה קִרְבָּם הַוּוֹת קֶבֶר פָּתוּחַ גְּרוֹנָם לְשׁוֹנָם יַחֲלִיקוּן.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּ֤י אֵ֪ין בְּפִ֡יהוּ נְכוֹנָה֮
  קִרְבָּ֢ם הַ֫וּ֥וֹת
קֶֽבֶר־פָּת֥וּחַ גְּרֹנָ֑ם
  לְ֝שׁוֹנָ֗ם יַחֲלִיקֽוּן׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי אין בפיהו נכונה" - נראים כאוהבים והם אויבים

"קרבם הוות" - מחשבותם מרמה

"קבר פתוח גרונם" - לבלוע יגיע אחרים כקבר הבולע את הגוף

"יחליקון" - דברי חלקלקות

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי", מבאר מ"ש למען שוררי, כי שוררי אלה "אין בפיהו נכונה", הפה מציין תמיד הדבור החיצוני, והלשון מציין הדבור הפנימי המדובר בעצה והשכל, ושורריו אלה בפיהם החיצוני ידברו אתו טובות, אבל בלשונם לשון רמיה וחלק יכוננו להשחיתו, ומצד זה אמר כי הטוב הנראה בפיהם ודבורם החיצוני אין בפיהו נכונה, כי "לשונם יחליקון" בחלקת לשון והוצאת דבה, ומצייר כאילו קרבם הוא השאול והאבדון, כמ"ש "קרבם הוות וגרונם הוא הקבר הפתוח", שבו ירד המת טרם רדתו שאולה, ולשונם הוא מקום חשך וחלקלקות שבו יחליק ההולך עליו ויפול אל הבור והקבר, עד שהבא על לשונם יחלק ויפול אל גרונם שהוא הבור והקבר, ומשם אל קרבם ששם ההות והשבר שאול ואבדון, והיא מליצה עמוקה על רוע מחשבותיהם ונכליהם, ולכן.

ביאור המילות

"בפיהו, לשונם" הלשון הוא פנימי מן הפה, וכשיבא לרעה מציין לשון מרמה וחלק בערמות ותחבולות, "נכונה". חסר המתואר:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"קרבם" - בקרב לבם חושבים הוות לשבר אותי וגרונם כקבר פתוח כי שואפים לבלעני כקבר הבולע את המת ובלשונם ידברו חלקלקות ואינם יוצאין מן הלב

"כי אין בפיהו" - אין בפה אחד מהם נכונים נראים כאוהבים והמה לאויבים

מצודת ציון

"נכונה" - מלשון נכון וישר

"קרבם" - תוך לבם

"הוות" - שבר כמו עד יעבור הוות (לקמן נ"ז)

"גרונם" - צוארם כמו קרא בגרון (ישעיהו נ"ח)

"יחליקון" - ענין דברים רכים

<< · מ"ג תהלים · ה · י · >>