[כד] לפיכך היא פתוחה. ביש ספרים הוי"ו של "ועד" פתוחה. ויש מפרשים דאין הוי"ו פתוחה אלא קמוצה, והא דקאמר 'לפיכך היא פתוחה' רוצה לומר המלה פתוחה, כי העי"ן היא בפתח דהוא סגול, אבל "אנוכי היודע ועד" (ירמיהו כ"ט, כ"ג) שהוא לשון עדות והוי"ו הוא שימוש, לפיכך המלה היא קמוצה, רוצה לומר העי"ן בצירי שהוא קמץ קטן. ואין זה נראה:
מה שפירש"י ועד היא פתוחה כו' ר"ל הוי"ו ועד ולא העי"ן ורבים טועין בזה וכן קבלתי מאמ"ז וטעות אחרים גרמה ספרים מוטעין שנקוד ועד בקמ"ץ ומ"ה דחקו לפרש דקאי הפתיחה על העי"ן שנקודה בסגו"ל שהיא פתח קען לאפוקי ועד בצירי שהיא קמץ קטן ואין לשון של רש"י משמע כן ועוד וכי לא נודע ששם הוא לשון עד ומשום הכי הוא בציר"י אלא עיקר אשינויא דוי"ו קדייק ועוד לע"ד פירש של הראב"ע הטעה אות' שהוא פי' ויפתחהו כמו שור וכשב כו' ור"ל קמ"ץ ואין זה ראייה כי הוא פי' אדרב' שהוי"ו הוא וי"ו של שימוש כמו שפירש להדיא ומ"ה הוא נפתח לאפוקי שלא תהא נקודה בשו"א בוי"ו של שימוש אבל לרש"י שפירש שהוא מן היסוד אין לו סברא זו ולא שייך בה ודוק מהרש"ל:
"ה' ימלוך לעולם ועד" - יאמר כי הראה עתה כי הוא מלך ושלטון על הכל שהושיע את עבדיו ואבד את מורדיו כן יהי הרצון מלפניו לעשות בכל הדורות לעולם לא יגרע מצדיק עיניו ולא יעלימהו מן הרשעים המריעים ובאו כזה פסוקים רבים כגון ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה (תהלים קמו י) יהי שם ה' מברך מעתה ועד עולם (שם קיג ב) והיה ה' למלך על כל הארץ (זכריה יד ט) ואונקלוס נתיירא ממנו בעבור שהמלכות לאלהים היא לעולמי עד ולפיכך עשאו לשון הוה ה' מלכותיה קאים לעלם ולעלמי עלמיא כדרך מלכותך מלכות כל עולמים (תהלים קמה יג) ולא הבינותי דעתו בזה שהרי כתוב יהי כבוד ה' לעולם (שם קד לא) וימלא כבודו את כל הארץ (שם עב יט) יתגדל ויתקדש יאמן ויגדל שמך (דהי"א יז כד) ויתכן שטעמם כסוד הברכות
ה' ימלך לעולם ועד. ע"ד הפשט יאמר כשם שהראה מלכותו עתה בקריעת ים סוף שהוא מציל את יראיו ומאבד את המורדים בו כן יהי רצון מלפניו שיעשה כן בכל הדורות לעולם, וכענין שכתוב (תהלים קמו) ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה, ונכתב ימלך חסר ללמדך שאין הקב"ה בא בטרוניא עם הבריות שיהיה מבקש מהם עבודה קשה אלא בנחת ודברים רכים כענין שכתוב (מיכה ו) עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי.
וע"ד הקבלה ה' ימלוך לעולם ועד, אחר שראו ישראל המלכות בוקע ים וקלסו לשם המיוחד ומלכותו סיים הקלוס בשם המיוחד כמו שהתחיל בו אשירה לה', ואונקלוס עשאו בתרגומו הווה כלשון הכתוב (תהלים י) ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו, ואולי דעת אונקלוס שתרגם כן כי משה וכל ישראל כוונו בכתוב הזה אל המלכות ועל כן חתמו השירה בו כי מתחלה בדברי השירה פתחו בשם המיוחד הוא שאמר אשירה לה' ועתה רצו לחתום אותה במלכות.
ולפי הענין הזה מה שנכתב ימלך חסר כי המלך עקר המלכות והוא לפעמים משפיע בו השפע ולפעמים מחסרו כפי הרצון והבן זה, או אפשר עוד כי כונת אונקלוס בזה לפי שכל הזמנים כלן, העבר והעתיד בהש"י הם בהווה, כי הוא עד שלא היה זמן והזמן לא יעברנו ולכך תרגם הכתוב בלשון הווה.
ויש לדעת כי פסוקי השירה הזאת הם י"ח פסוקים ואפשר לומר כי הם כנגד י"ח חוליות שבשדרה שעתידים להתחדש בתחית המתים ולומר שירה, וזהו שדרשו רז"ל אז ישיר משה ובני ישראל שר לא נאמר אלא ישיר מכאן רמז לתחית המתים מן התורה, וכן תמצא בשיר שלעתיד והוא שהתנבא ישעיה (ישעיה כו) ביום ההוא יושר השיר הזה בארץ יהודה, עד יחיו מתיך י"ח פסוקים, וכשם שהזכיר כאן בשירה זו עזי וזמרת יה כן הזכיר באותו שיר (שם) בטחו בה' עדי עד כי ביה ה' צור עולמים, והוסיף על שם יה השם הגדול השלם לרמוז תוספת השגה שבאותו זמן על שאר הזמנים כלם כי אז יהיה ה' שלם והכסא שלם.
(יח-יט) ה' ימלוך לעולם ועד. כי בא סוס פרעה. יש לפרש מלת כי, לפי שפרעה היה חולק על מלכות שדי ואמר מי ה', ואילו לא היה הקב"ה עושה שפטים בפרעה א"כ יש לחוש שגם לדורות יקומו בנים סוררים ויכחישו מלכותו ית', אבל מעתה שנעשה בפרעה משפט כתוב, שוב לא יהיה שום חולק ומערער על מלכות שדי ית' וה' ימלוך לעולם ועד, כי יראו כל העולם כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים וגו' ומאז מורא יעלה על ראשם להטיח דברים כלפי מעלה.
ה' ימלוך וגו'. טעם שלא אמרו ה' מלך, אמרו הם עצמם הטעם כי בא וגו' פירוש לצד שלא נעשה המשפט אלא באומה אחת, והוא אומרו כי בא סוס פרעה וגו' כי לא יוקח מזה הכחשת כל האלהות אשר אומות אותם יעבדו ולזה אין מלכותו נכרת לעולם, מה שאין כן לעתיד לבא כי יעשה ה' משפט בכל הגוים אז יהיה ה' למלך על כל הארץ והוא אומרו ה' ימלוך:
או ירצה טעם אומרו ימלוך ולא מלך כי בא סוס פרעה וגו' פירוש כולם היו בטביעה כסוס אחד והכוונה בזה כי לא נמלט מהם עד אחד כשם שיטבע אדם אחד יטבעו כולם, והן אמת אם היה מגיד לעולם הפלגת ועוצם הנס להכיר העולם גדולת תגבורת פאר נצחון והוד יסוד אמונתינו אשר כל שומעיו יתלהבו ויאמרו הבו יקר כי הוא זה אדונינו מלכנו ומעתה יהיה ה' למלך אלא שלא הלכו ביבשה ונמלטו זולת בני ישראל, והוא אומרו ובני ישראל הלכו וגו' ולהם לא ישמעו האומות כי הם נוגעים בדבר להיותו אלהיהם: