עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּשְׁלַ֤ח דָּוִד֙ אֶל־יוֹאָ֔ב שְׁלַ֣ח אֵלַ֔י אֶת־אוּרִיָּ֖ה הַחִתִּ֑י וַיִּשְׁלַ֥ח יוֹאָ֛ב אֶת־אוּרִיָּ֖ה אֶל־דָּוִֽד׃
"וישלח דוד אל יואב". הנה פה מקום האשמה השנית שזכר מהרי"א מה שרצה שישכב אוריה את אשתו ויכרית שם בנו מבית אביו, הנה גם לזה יש מענה שאחר שדוד ידע האמת שהוא בנו ישמור זאת בלבו לעת מצוא, כשיגדל הילד יגלה שהוא בן המלך ושימנע מקחת מזרע המלך, ואם היה גט גמור היה מתקן את הכל. וגם לדעת המפרשים שהיה גט על תנאי שלפי זה כבר רצה לחטוא במה שצוה שאוריה ילך אל ביתו שבזה יובטל הגט ותהיה א"א למפרע, הנה עתה היה מוכרח לזה אחר שנתעברה, שבהכרח יתגלה הדבר ויצמח מזה חילול השם וגם מרד במלוכה כאשר קרה כזאת למלכי ארץ עבור ענינים כאלה, כמ"ש מהרי"א עצמו, ובפרט שהיתה נכד אחיתופל יועץ המלך (שכפי הנראה שנאת אחיתופל לדוד וקשרו עם אבשלום נקבע ע"י מעשה זה, ששמר לו איבה עבור שלקח את נכדו בחזקה, כי לולא זאת רחוק הוא איפוא שאחיתופל שידע שהמלכות שמורה לשלמה בן נכדו יהיו בקושרים עם אבשלום להסב המלוכה אליו), וכ"ש אם היה הדבר נודע תיכף, ומטעם זה לא היה אפשר לעשות כדבר מהרי"א שתלד בצנעה כי איה בית אביה וזקנה הלא ירגישו בזה, ולכן מפני חילול ה' ומרד במלכות היה בדעתו לקבל ע"ע עון א"א למפרע אשר לא חשב כזאת בשעת מעשה שלא עלה ע"ד שתתעבר, ועז"א חז"ל (שבת נו א) מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע בעיני להלן יב, ט), שבקש לעשות ולא עשה, כי לבסוף עלה בידו באופן המותר כמו שית':
(ו)" וישלח דוד אל יואב" כו', והוא, כי הלא כמו זר נחשב, איך אחרי בואו עליה, ישלח אחרי בעלה לערב זרע בזרע, ולבלבל את כל העולם, על כן אמר כי הנה היא היתה מתקדשת מטומאתה, באופן שהדבר נודע כי לא היה לה הריון כלל מאוריה, שעתה היתה מתטהרת מנדותה, על כן כאשר הוגד לו כי הרתה, ידע בודאי כי לו לבדו היה הזרע, ובכן אם יבא אליה אוריה אחרי כן, אין כאן עירוב זרע בזרע, כי ודאי מדוד הוא, והיה בלבו שכאשר תלד ינהוג בולד דין בנו מאנוסתו או ממפותתו לכל דבר, כי פנויה היתה כאשר הרתה כמדובר מרבותינו ז"ל, וכן אפשר נרמז במה שראשי תיבות של ותבא אליו וישכב עמה והיא מתקדשת מטומאתה עולים קס"ט, כמספר פנויה היא עם שתי התיבות, והנה היה עם לב דוד ישוב אוריה אל ביתו ויהיה עם אשתו, ולא תשוב אל דוד עוד, כי לא היה חפץ רק להסתיר דבר מפני חילול השם, ואת הילד אשר יולד אחרי אשר ידע כי ממנו הוא, יהיה לו לבן לכל דבר, כי פנויה היתה:
