מ"ג שמואל ב ב כו
<< · מ"ג שמואל ב · ב · כו · >>
כתיב:
ויקרא אבנר אל יואב ויאמר הלנצח תאכל חרב הלוא ידעתה כי מרה תהיה באחרונה ועד מתי לא תאמר לעם לשוב מאחרי אחיהם.
מנוקד:
וַיִּקְרָא אַבְנֵר אֶל יוֹאָב וַיֹּאמֶר הֲלָנֶצַח תֹּאכַל חֶרֶב הֲלוֹא יָדַעְתָּה כִּי מָרָה תִהְיֶה בָּאַחֲרוֹנָה וְעַד מָתַי לֹא תֹאמַר לָעָם לָשׁוּב מֵאַחֲרֵי אֲחֵיהֶם.
עם טעמים:
וַיִּקְרָ֨א אַבְנֵ֜ר אֶל־יוֹאָ֗ב וַיֹּ֙אמֶר֙ הֲלָנֶ֙צַח֙ תֹּ֣אכַל חֶ֔רֶב הֲל֣וֹא יָדַ֔עְתָּה כִּי־מָרָ֥ה תִֽהְיֶ֖ה בָּאַֽחֲרוֹנָ֑ה וְעַד־מָתַי֙ לֹא־תֹאמַ֣ר לָעָ֔ם לָשׁ֖וּב מֵאַחֲרֵ֥י אֲחֵיהֶֽם׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"הלנצח" - הלעולם
"ועד מתי" - עד איזה זמן
מצודת דוד
"הלא ידעתה" - והלא תשכיל לדעת שמרה תהיה באחרונה שאמות אני או אתה
"הלנצח" - וכי לעולם תהרוג החרב מאתנו איש לאחיומלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
התכלית "שתאכל חרב לנצח". ב] הלא במקום שישיגו ע"י המלחמה והש"ד איזה תכלית, אז הגם שמה ששופכים דם הוא דבר מר, בכל זה בסוף ישיגו דבר מתוק שהוא התכלית שבעבורם לחמו, אבל להרוג ולאבד נפשות ללא תכלית מועיל, "הלא מרה תהיה באחרונה", לא תשיג באחרית המלחמה דבש ונופת להמתיק מר המות. ג] שאם יעשו כזאת במלחמת אויבים להשמיד ולהכרית, לא כן במלחמת אחים, וז"ש "ועד מתי לא תאמר לעם לשוב מאחרי אחיהם":
<< · מ"ג שמואל ב · ב · כו · >>