מ"ג שמואל ב א טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מ"ג שמואל ב א · טז · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר אליו דוד דמיך [דמך] על ראשך כי פיך ענה בך לאמר אנכי מתתי את משיח יהוה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד דמיך [דָּמְךָ] עַל רֹאשֶׁךָ כִּי פִיךָ עָנָה בְךָ לֵאמֹר אָנֹכִי מֹתַתִּי אֶת מְשִׁיחַ יְהוָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ דָּוִ֔ד דמיך דָּמְךָ֖ עַל־רֹאשֶׁ֑ךָ כִּ֣י פִ֗יךָ עָנָ֤ה בְךָ֙ לֵאמֹ֔ר אָנֹכִ֥י מֹתַ֖תִּי אֶת־מְשִׁ֥יחַ יְהֹוָֽה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"דמך על ראשך" - (תרגום) חובת קטולך תהי ברישך אין עונש במיתתך אלא לעצמך

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)


מצודת דוד

"דמך על ראשך" - רצה לומר עון מיתתך על עצמך כי אתה בעצמך העדת בך שאתה הרגתו ואף אם אין האמת אתך וכל דבריך המה בחושבך שבזה תמצא חן בעיני על שהיה מעולם לי לאויב מכל מקום פיך ענה בך ודמך על ראשך

מצודת ציון

"ענה" - העיד כמו (שמות כ יג)לא תענה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות (טז) איך הרגו עפ"י הודאת עצמו ואין עדים והתראה?:

"דמך על ראשך". אם נאמר שהיה עמלקי ממש, שב"נ נהרג בלא התראה, ונהרג אף על הטריפה, ונהרג בדיין אחד ובעד אחד, י"ל שה"ה שנהרג בהודאת עצמו כמו שנהרג עפ"י קרוב (וצ"ע בזה לדינא), ועז"א "פיך ענה בך". ואם נאמר שהיה ישראל, נהרג מדין המלכות, כמ"ש "כי פיך ענה בך לאמר אנכי מותתי את משיח ה'", כדי שלא יזידו להרים יד במלך. ולקבלת חז"ל שהיה דואג, שהיה חייב מיתה מכבר על נוב עיר הכהנים, שעז"א דמיך בלשון רבים, רמז לו שהגם שעל הריגת שאול אין אדם נאמן על עצמו, בכל זה פיך ענה בך, כי כבר היית הגורם על הריגת הכהנים והכהן המשיח, שזה רמז באומרו "אנכי מותתי את משיח ה'":