מ"ג שמואל ב א טז
<< · מ"ג שמואל ב · א · טז · >>
כתיב:
ויאמר אליו דוד דמיך דמך על ראשך כי פיך ענה בך לאמר אנכי מתתי את משיח יהוה.
מנוקד:
וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד דמיך דָּמְךָ עַל רֹאשֶׁךָ כִּי פִיךָ עָנָה בְךָ לֵאמֹר אָנֹכִי מֹתַתִּי אֶת מְשִׁיחַ יְהֹוָה.
עם טעמים:
וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ דָּוִ֔ד דמיך דָּמְךָ֖ עַל־רֹאשֶׁ֑ךָ כִּ֣י פִ֗יךָ עָנָ֤ה בְךָ֙ לֵאמֹ֔ר אָנֹכִ֥י מֹתַ֖תִּי אֶת־מְשִׁ֥יחַ יְהֹוָֽה׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"ענה" - העיד כמו (שמות כ יג)לא תענה
מצודת דוד
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
"דמך על ראשך". אם נאמר שהיה עמלקי ממש, שב"נ נהרג בלא התראה, ונהרג אף על הטריפה, ונהרג בדיין אחד ובעד אחד, י"ל שה"ה שנהרג בהודאת עצמו כמו שנהרג עפ"י קרוב (וצ"ע בזה לדינא), ועז"א "פיך ענה בך". ואם נאמר שהיה ישראל, נהרג מדין המלכות, כמ"ש "כי פיך ענה בך לאמר אנכי מותתי את משיח ה'", כדי שלא יזידו להרים יד במלך. ולקבלת חז"ל שהיה דואג, שהיה חייב מיתה מכבר על נוב עיר הכהנים, שעז"א דמיך בלשון רבים, רמז לו שהגם שעל הריגת שאול אין אדם נאמן על עצמו, בכל זה פיך ענה בך, כי כבר היית הגורם על הריגת הכהנים והכהן המשיח, שזה רמז באומרו "אנכי מותתי את משיח ה'":
<< · מ"ג שמואל ב · א · טז · >>