לדלג לתוכן

מ"ג שמואל א כד כא

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ועתה השבעה לי ביהוה אם תכרית את זרעי אחרי ואם תשמיד את שמי מבית אבי

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בַּיהוָה אִם תַּכְרִית אֶת זַרְעִי אַחֲרָי וְאִם תַּשְׁמִיד אֶת שְׁמִי מִבֵּית אָבִי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְעַתָּ֗ה הִשָּׁ֤בְעָה לִּי֙ בַּֽיהֹוָ֔ה אִם־תַּכְרִ֥ית אֶת־זַרְעִ֖י אַחֲרָ֑י וְאִם־תַּשְׁמִ֥יד אֶת־שְׁמִ֖י מִבֵּ֥ית אָבִֽי׃


מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"תשמיד" - ענין כליון 

מצודת דוד

"ואם תשמיד" - כפל הדבר במלות שונות כי אם יוכרת זרעו אם כן ממילא ישכח שמו

"אם תכרית וגו'" - אז יהיה עליך עונש שבועה

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"השבעה לי". השביעו, א] "שלא יכרית את זרעו". ב] "שלא ישמיד את שמו". והמפ' אמרו שלא נשבע על זרעו, כי הלא מסרם אל הגבעונים. ואינו מוכרח, כי זאת עשו

הגבעונים ודוד לא עבר שבועתו: