מ"ג שמואל א טו ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מ"ג שמואל א טו · ב · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כה אמר יהוה צבאות פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל אשר שם לו בדרך בעלתו ממצרים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת פָּקַדְתִּי אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂם לוֹ בַּדֶּרֶךְ בַּעֲלֹתוֹ מִמִּצְרָיִם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת פָּקַ֕דְתִּי אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה עֲמָלֵ֖ק לְיִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁר־שָׂ֥ם לוֹ֙ בַּדֶּ֔רֶךְ בַּעֲלֹת֖וֹ מִמִּצְרָֽיִם׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

כדנן אמר יי צבאות דכירנא ית דעבד עמלק לישראל דכמן ליה באורחא במיסקיה ממצרים:

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)


מצודת דוד

"אשר שם לו" - כפל הדבר במלות שונות לתוספת ביאור

"פקדתי" - זוכר אני את אשר עשה עמלק לישראל

מצודת ציון

"פקדתי" - ענין זכרון

"שם" - מלשון שימה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כה אמר ה' צבאות". הנה התורה בארה בטעם מצות מיחוי זכר עמלק כמה טעמים, כמ"ש (דברים כה, יז - יח) "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם" "ממצרים אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים". ר"ל כי כל עורכי מלחמות יהיו באחד מחמשה פנים, א] או שילחם על ארץ לכבשה להגדיל את ארצו, וזה היה "בדרך", כי לא היית אז בארץ נושבת. ב] אם יקרב עם אל גבול ארצו ילחם עמו מיראתו פן יעבור בגבולו, כמו מלחמת סיחון ועוג, וזה היה "בצאתכם ממצרים", שהייתם רחוקים מארצו. ג] מחמת איזה מריבה ומשטמה שיש בין שני העמים הלוחמים, אבל הוא "קרך בדרך", דרך מקרה, ולא היה לו דבר עמך. ד] להראות גבורתו ותקפו להיות לו לשם, אבל הוא "זנב כל הנחשלים ואתה עיף ויגע", בענין שלא כיון להראות כח בקרב. ה] בעבור הדת, שחושב שה' ירצה מעשיו שיכחיד אומה הבלתי מאמנת בדתו ואלהיו, והוא "לא ירא אלהים". בענין שמלחמתו לא היה לה שום סבה מן הסבות שבעבורם יתגרו מלחמות, רק הסבה העצמיית היתה כמ"ש המפרשים, א] מחמת הכפירה באלהים, ויען שאז שמעו עמים ירגזון מהאותות והמופתים שעשה אז בים ובמצרים, רצה ללחום בם ולהראות שאין ביכולת ה' להושיעם, עד שעקר מלחמתו היתה נגד ה'. ב] נגעה שנאתו על ישראל מצד אבותיהם ומשטמת עשו (שהיה עמלק מזרעו) אל יעקב. ולכן צוה ה' למחות זכרו. ופה לא תפס u1512 רק שני טעמים, "אשר שם" "לו בדרך בעלותו במצרים", כי רוב המלחמות יהיו בעבור הארצות, והוא או לכבוש ארץ, שנגד זה אמר בדרך, או שלא יכבשו ארצו, שנגד זה אמר בעלותו ממצרים. ור"ל שלא היה דרך מלחמה כנהוג, רק דרך כפירה נגד ה', ומשטמת נצח נגד צור מחצבתם הנשמר בלבם דור דור, כמ"ש (שמות יז, טז) מלחמה לה' בעמלק מדר דר: