מ"ג שמואל א ד ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מ"ג שמואל א ד · ג · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויבא העם אל המחנה ויאמרו זקני ישראל למה נגפנו יהוה היום לפני פלשתים נקחה אלינו משלה את ארון ברית יהוה ויבא בקרבנו וישענו מכף איבינו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיָּבֹא הָעָם אֶל הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לָמָּה נְגָפָנוּ יְהוָה הַיּוֹם לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים נִקְחָה אֵלֵינוּ מִשִּׁלֹה אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה וְיָבֹא בְקִרְבֵּנוּ וְיֹשִׁעֵנוּ מִכַּף אֹיְבֵינוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיָּבֹ֣א הָעָם֮ אֶל־הַֽמַּחֲנֶה֒ וַיֹּֽאמְרוּ֙ זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לָ֣מָּה נְגָפָ֧נוּ יְהֹוָ֛ה הַיּ֖וֹם לִפְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים נִקְחָ֧ה אֵלֵ֣ינוּ מִשִּׁלֹ֗ה אֶת־אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית יְהֹוָ֔ה וְיָבֹ֣א בְקִרְבֵּ֔נוּ וְיֹשִׁעֵ֖נוּ מִכַּ֥ף אֹיְבֵֽינוּ׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

וַאֲתָא עַמָא לְמַשְׁרִיתָא וַאֲמַרוּ סָבֵי יִשְׂרָאֵל לְמָה תַבְּרָנָא יְיָ יוֹמָא דֵין קֳדָם פְלִשְׁתָּאֵי נִסַב לָנָא מִשִׁילֹה יַת אֲרוֹן קְיָמָא דַייָ וְיֵיתֵי בֵּינָנָא בְּדִיל יְקַר שְׁמֵיהּ נִתְפְּרִיק מִיַד בַּעֲלֵי דְבָבָנָא:

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)


מצודת דוד

"את ארון" - כי אמרו כאשר ישגיח ה' בארון בריתו ישגיח גם בנו

"למה נגפנו" - כי חשבו אשר המה מנוקים מעון

"אל המחנה" - לאותן שלא הלכו במערכה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות (ג) שאל מהרי"א מדוע לקחו עתה את הארון מה שלא עשו כן בשום פעם? מה היה הקצף שבעבורו נתן לשבי עוזו ונשבה ארון הקדש?: "ויבא העם אל המחנה". על דעת להלחם שנית: "ויאמרו זקני ישראל". מהרי"א נתן כמה טעמים למה נלקח ארון האלהים ויתן לשבי עוזו, ולדעתי כולם מבוארים בכתובים. א] בהיות ישראל אז רעים וחטאים עובדי ע"ז ופסל מיכה היה ביניהם, כמ"ש (שופטים יח, לא) שהתמיד כל ימי היות בית האלהים בשילה, ולקמן (ז, ג) אמר להם שמואל הסירו את אלהי הנכר. ובכ"ז חשבו את עצמם לצדיקים עד ששאלו "למה נגפנו ה'", וזה העלה חמת ה' בם, כמ"ש (ירמיה ב, לה) הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי. ב] נמשך מהקודם, שע"י שנדמו כחולה אנוש הבלתי מרגיש מכאוב כלל וחשבו שהם צדיקים ולא חשבו להיטיב מעשיהם ולבקש תשועה מה', רק אמרו "נקחה אלינו משלה את ארון ברית ה' ויבא בקרבנו וישענו מכף אויבינו", חשבו באשר בהכרח יציל את ארון עוזו וישמרהו מיד פלשתים ועי"ז ינצלו וישמרו גם הם, וזה מחשבת דופי, כי ברית הארון אינו תכלית לעצמו רק בעבור ישמרו את הכתוב בו:

<< · מ"ג שמואל א · ד · ג · >>