מ"ג קהלת יב ז

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וישב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְיָשֹׁ֧ב הֶעָפָ֛ר עַל־הָאָ֖רֶץ כְּשֶׁהָיָ֑ה וְהָר֣וּחַ תָּשׁ֔וּב אֶל־הָאֱלֹהִ֖ים אֲשֶׁ֥ר נְתָנָֽהּ׃

"וישב העפר וגו'" - מבבל באו לבבל חזרו "והרוח תשוב" - זו רוח הקדש שכיון שנסתלקה רוח הקדש גלו

" וישוב" - לא ישאר בגוף כי אם העצמות גם הם ישובו עפר:

"והרוח תשוב" - זה הפסוק יכחיש האומרים שהרוח היא המקרה כי המקרה לא ישוב: