מ"ג קהלת א יח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מ"ג קהלת א · יח

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי ברב חכמה רב כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי בְּרֹב חָכְמָה רָב כָּעַס וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּ֛י בְּרֹ֥ב חׇכְמָ֖ה רׇב־כָּ֑עַס וְיוֹסִ֥יף דַּ֖עַת יוֹסִ֥יף מַכְאֽוֹב׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

- כי "ברוב החכמה" אדם סומך על רוב חכמתו, ואינו מתרחק מן האסור, ובא "רוב כעס" להקב"ה. אני אמרתי ארבה סוסים ולא אשיב את העם מצרימה ובסוף השיבותי, אני אמרתי ארבה נשים ולא יסורו לבבי והרי נכתב עלי (מלכים א יא): "נשיו הטו את לבבו". וכן הוא אומר שעל רוב חכמתו הוא סמך ועשה כמה דברים, שנאמר (משלי ל): "נאום הגבר לאיתיאל לאיתיאל ואוכל".

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

(יח) כי- כאשר ביקש לדעת השכלות ראה כי המשכיל המכיר דברי העולם ברוב חכמתו תמיד יהיה לו כעס ומכאוב ולא ישמח בבנים יעבור דעתו שאחריתם למות בחייו או אחריו ולא בעושר כעוף יעופף וגם לא יועיל ויושיע ביום האד ויום המות נתון בין שתי עיניו:

<< · מ"ג קהלת · א · יח