- כי "ברוב החכמה" אדם סומך על רוב חכמתו, ואינו מתרחק מן האסור, ובא "רוב כעס" להקב"ה. אני אמרתי ארבה סוסים ולא אשיב את העם מצרימה ובסוף השיבותי, אני אמרתי ארבה נשים ולא יסורו לבבי והרי נכתב עלי (מלכים א יא): "נשיו הטו את לבבו". וכן הוא אומר שעל רוב חכמתו הוא סמך ועשה כמה דברים, שנאמר (משלי ל): "נאום הגבר לאיתיאל לאיתיאל ואוכל".
(יח) כי- כאשר ביקש לדעת השכלות ראה כי המשכיל המכיר דברי העולם ברוב חכמתו תמיד יהיה לו כעס ומכאוב ולא ישמח בבנים יעבור דעתו שאחריתם למות בחייו או אחריו ולא בעושר כעוף יעופף וגם לא יועיל ויושיע ביום האד ויום המות נתון בין שתי עיניו:
(יח) "כי" הנה "ברב חכמה" כמוני בתורה "רב כעס" עלי מאתו יתברך שנתחברתי אל הזרה והכנסתי צרת התורה לביתה בעבור הרעימה. ובכעוס עלי תתרועע נפשי, כי לפי רוב חכמתי הקדושה היה ראוי לי להתרחק מהזרה. ועוד כי הנה ויוסיף דעת כמוני יוסיף מכאוב, כי תגדל חקירתו וירד למעמקי סברות רבות ורעות, כי יעמיק ישחית אז יותר על כל חוקר אשר לא יוסיף דעת כמוהו:
או יאמר. כי ברוב חכמה רב כעס בחקירותיו שיכעוס על בלתי מוצאו יישוב על פי הזרה אל תורת ה' וייראו נגדיות עד אין קץ. וזהו כי ברוב חכמה היא חכמת התורה רב כעס על מנגדיה המתרבים בזרה. ואז אם נחרץ להעמיק הרחיב לפי שכלו ליישב אותם, אם יוסיף דעת כמוני יוסיף מכאוב, כי אשר אין שכלו גדול מאד ישיש כי ימצא תשובה מה לתקן כל ניגוד ואז יניח לו. אך המוסיף דעת הרבה, על כל תשובה יוסיף מכאוב וקושי, כי לרוב החדוד ירבה הניגוד וקושיות ומכאובות וחייו אינם חיים, ונמצא הולך בחשך. ומה גם שהכעס הנזכר יסתום הדרכים לפניו, כי שמעתא בעיא צילותא:
