מ"ג נחמיה ד יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות נחמיה


<< · מ"ג נחמיה ד · יב · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והבונים איש חרבו אסורים על מתניו ובונים והתוקע בשופר אצלי

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהַבּוֹנִים אִישׁ חַרְבּוֹ אֲסוּרִים עַל מָתְנָיו וּבוֹנִים וְהַתּוֹקֵעַ בַּשּׁוֹפָר אֶצְלִי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהַ֨בּוֹנִ֔ים אִ֥ישׁ חַרְבּ֛וֹ אֲסוּרִ֥ים עַל־מׇתְנָ֖יו וּבוֹנִ֑ים וְהַתּוֹקֵ֥עַ בַּשּׁוֹפָ֖ר אֶצְלִֽי׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והבונים" - כיצד הם בונים שהיו כולם חגורים איש חרבו על מתניו ובונים

"אצלי" - הוא היה תדיר אצלי

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"איש" - כל איש היה חרבו קשור על מתניו כשהוא בונה

"והתוקע" - היודע לתקוע בשופר עמד אצלי

מצודת ציון

"אסורים" - קשורים

<< · מ"ג נחמיה · ד · יב · >>