מ"ג משלי ז יח

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לכה נרוה דדים עד הבקר נתעלסה באהבים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לְכָה נִרְוֶה דֹדִים עַד הַבֹּקֶר נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לְכָ֤ה נִרְוֶ֣ה דֹ֭דִים עַד־הַבֹּ֑קֶר
נִ֝תְעַלְּסָ֗ה בׇּאֳהָבִֽים׃

"לכה נרוה דודים עד הבקר". יחד נשמח באהבים, כי אין לנו מונע עתה:

"נתעלסה" - ענין שמחה, כמו (איוב כ): "כחיל תמורתו ולא יעלוס".

"נרוה" - נשבעה באהבים עד הבקר ונשמחה בה.

"לכה נרוה דודים", ומוספת לאמר "נתעלסה באהבים" ששם אהבים בא בבאור על הזיוג והתשמיש:

"דדים, אהבים". שם אהבים מציין יותר אהבת המשכב (הושע ח' ט'):