מ"ג משלי ז יח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות משלי


<< · מ"ג משלי ז · יח · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לכה נרוה דדים עד הבקר נתעלסה באהבים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לְכָה נִרְוֶה דֹדִים עַד הַבֹּקֶר נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לְכָ֤ה נִרְוֶ֣ה דֹ֭דִים עַד־הַבֹּ֑קֶר
  נִ֝תְעַלְּסָ֗ה בׇּאֳהָבִֽים׃


רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לכה נרוה דודים עד הבקר". יחד נשמח באהבים, כי אין לנו מונע עתה:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לכה נרוה דודים", ומוספת לאמר "נתעלסה באהבים" ששם אהבים בא בבאור על הזיוג והתשמיש:

ביאור המילות

"דדים, אהבים". שם אהבים מציין יותר אהבת המשכב (הושע ח' ט'):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"נרוה" - נשבעה באהבים עד הבקר ונשמחה בה.

מצודת ציון

"נתעלסה" - ענין שמחה, כמו (איוב כ): "כחיל תמורתו ולא יעלוס".

<< · מ"ג משלי · ז · יח · >>