מ"ג מלכים א יג כ

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויהי הם ישבים אל השלחן ויהי דבר יהוה אל הנביא אשר השיבו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְהִי הֵם יֹשְׁבִים אֶל הַשֻּׁלְחָן וַיְהִי דְּבַר יְהוָה אֶל הַנָּבִיא אֲשֶׁר הֱשִׁיבוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיְהִ֕י הֵ֥ם יֹשְׁבִ֖ים אֶל־הַשֻּׁלְחָ֑ן
וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהֹוָ֔ה אֶל־הַנָּבִ֖יא אֲשֶׁ֥ר הֱשִׁיבֽוֹ׃

"אל הנביא" - נביא השקר "אשר השיבו" - לאיש האלהים מכאן אמרו (סנהדרין קד א) גדולה לגימא שמשרה שכינה על נביאי הבעל

"אשר השיבו" - הוא הנביא הזקן

"אל הנביא אשר השיבו". לא הודיע זאת אל הנביא עצמו, שאז לא היו יודעים למה נענש, והיו חושבים שהיה נביא שקר

ושלכן אכלו האריה, לכן הוכרח לדבר אל הזקן למען יספר אח"כ אמיתת הדברים: