מ"ג מלכים א ז כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ופקעים מתחת לשפתו סביב סבבים אתו עשר באמה מקפים את הים סביב שני טורים הפקעים יצקים ביצקתו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וּפְקָעִים מִתַּחַת לִשְׂפָתוֹ סָבִיב סֹבְבִים אֹתוֹ עֶשֶׂר בָּאַמָּה מַקִּפִים אֶת הַיָּם סָבִיב שְׁנֵי טוּרִים הַפְּקָעִים יְצֻקִים בִּיצֻקָתוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּפְקָעִים֩ מִתַּ֨חַת לִשְׂפָת֤וֹ ׀ סָבִיב֙ סֹבְﬞבִ֣ים אֹת֔וֹ עֶ֚שֶׂר בָּאַמָּ֔ה מַקִּפִ֥ים אֶת־הַיָּ֖ם סָבִ֑יב שְׁנֵ֤י טוּרִים֙ הַפְּקָעִ֔ים יְצֻקִ֖ים בִּיצֻֽקָתֽוֹ׃

תרגום יונתן

לדף התרגום על כל הפרק

וצורת ביעין מלרע לספתיה סחור סחור מקפין ליה עסר אמין מקפין ית ימא סחור סחור תרין סדרין דצורת ביעין מתכין באתכותיה:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ופקעים" - וצורת ביעין תרגם יונתן

"מתחת לשפתו" - בשלש אמות תחתונות שהיו מרובעות שכך שנינו בגמרא (דעירובין שם עמוד ב) שלש תחתונות מרובעות ושתים עליונות עגולות ואי אפשר לו להכיל אלפים בת שהם מאה וחמשים מקוה טהרה ארבעים אלא בענין זה כמו שפירשו רבותינו בעירובין עליונות מרובעות והתחתונות עגולות אי אפשר לומר דכי כתיב שפתו עגול סביב לכך הוא אומר בפקעים הללו עשר באמה מקיפין את הים סביב שבמקום ריבועו (הקיפו) ארבעים אמה עשר אמה לכל רוח אבל במקום עיגולו אי אפשר לומר עשר באמה סביב

"שני טורים הפקעים יצוקים ביצקתו" - הכל מוצק יחד לא שחבר לו את הפקעים אחר יציקתן על ידי מסמרות או על ידי דבק שקורין שולדר"א בלע"ז

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"שני טורים הפקעים וגו'" - הפקעים היו שני טורים והיו נצוקים עם יציקת הים ביחד לא בפני עצמם וחברם אחר זה אל הים

"מתחת לשפתו" - רצה לומר בשלש אמות התחתונות כי שתי האמות עליונות היו עגולות ושלש התחתונות היו מרובעות כן אמרו רבותינו ז"ל בעירובין(יד ב) והפקעים ההם היו במקום רבועו וזה שנאמר עשר באמה מקיפים וגו' ורצה לומר ארבע הפאות שבכל אחת עשר אמות היו הפקעים מקיפים וגו' 

מצודת ציון

"ופקעים" - דמות פקועות שדה והוא שם פרי מה ובדברי הימים (ב ד ג) נאמר ובקרים כי עשו בהם צורות ראשי בקרים

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"ופקעים". ת"י כצורת בצים, ובד"ה (שם ד, ג) כתיב ובקרים, שעל הבצים הבולטות היה חקוק כדמות בקר: "עשר באמה".

יל"פ שבכל אמה היה עשר פקעים, וחז"ל היו מפרשים שעל כל עשר אמות היו פקעים, ואמרו חז"ל (ירושלמי עירובין פ"א ה"א ובבלי שם יד ב) ששלש אמות התחתונות היו מרובעות ושתים העליונות היו עגולות, שא"א שיחזיק אלפים בת רק בענין זה, והיה שטח המרובע מבחוץ, בכל צד י' אמות ושני טפחים, והפקעים נמשכו על הי' אמות, והטפח מכאן ומכאן של עובי הדופן נשאר חלק, והיו הפקעים שני טורים כי גם בשפתו העליונה העגולה היו פקעים, בשלשה ההרחקים, והיה הפסק בין כל הרחק לערך חמשה טפחים פחות מעט, כי העגול מבחוץ היה מחזיק נוסף על השלשים אמה ששה טפחים של היקף עובי הדפנות שהיו משפתו אל שפתו עשר אמות ושני טפחים, ועוד שביעית של האלכסון הנוסף על ההיקף, כפי כללי ההנדסה, שהוא לערך ח' טפחים וחצי: