מ"ג מיכה ו ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות מיכה


<< · מ"ג מיכה ו · ט · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
קול יהוה לעיר יקרא ותושיה יראה שמך שמעו מטה ומי יעדה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
קוֹל יְהוָה לָעִיר יִקְרָא וְתוּשִׁיָּה יִרְאֶה שְׁמֶךָ שִׁמְעוּ מַטֶּה וּמִי יְעָדָהּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
ק֤וֹל יְהֹוָה֙ לָעִ֣יר יִקְרָ֔א וְתוּשִׁיָּ֖ה יִרְאֶ֣ה שְׁמֶ֑ךָ שִׁמְע֥וּ מַטֶּ֖ה וּמִ֥י יְעָדָֽהּ׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

קַל נְבִיַיָא דַייָ עַל קַרְתָּא מַכְלָן וּמַלְפַיָא דָחֲלִין לִשְׁמָא שְׁמַע מַלְכָּא וְשִׁלְטוֹנָא וּשְׁאַר עַמָא דְאַרְעָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"קול ה' לעיר יקרא" - קל נבייא דה' על קרתא מכריזין להם תשובה

"ותושיה יראה שמך" - ותושיה קורא להם הנביא אשר רואה את שמך אשר נותן לב להתבונן ולראות דרכיך ותושיה מוסב על מקרא שלמעלה הימנו

"שמעו מטה ומי יעדה" - הטו אזן ושמעו מטה הפורענות אשר תרדה אתכם שהנביאים מתרים בכם ושמעו מי הוא אשר ייעד אותו הפורענות אם יכולת בידו לקיים מה שגוזר ויונתן לא כן תירגם

"(ותושיה יראה שמך" - מכאן שכל מי שאומר בכל יום מקרא המתחיל ומסיים כמו שמתחיל ומסיים שמו התורה מצילו מגיהנם)

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"קול ה'" שיעור הכתוב "קול ה' ותושיה יקרא לעיר יראה שמך", וכונתו עמ"ש ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה, שתחלה היתה נקראת בשם שלם, כמ"ש ומלכי צדק מלך שלם, ואברהם הוסיף לה שם יראה, ע"ש שה' יראה וישגיח תמיד על העיר הזאת, ועתה יזכיר הנביא את ירושלים, שתזכור ששמה "יראה" כי עיני ה' בה תמיד, ותשמור את עצמה מלמרות עיני כבודו, וז"ש "קול ה'" וגם "תושיה" שהיא התורה, הם "קראו לעיר" הזאת "ששמה יראה", כי ה' הסכים על השם הזה וכתבו בתורתו וא"כ "שמעו מטה ומי יעדה", אחר שה' משגיח על מעשיכם שמעו את המטה שהוא העונש המיועד על עונותיכם ומי יעד את העונש הלא הוא ה' אשר לו היכולת להעניש, ר"ל כי מה שתקשו ערפכם יהיה או מצד שתחשבו שאין ה' רואה מעשיכם, על זה אמר "יראה שמך", או שתחשבו שאין רצונו להעניש על זה אמר "שמעו מטה", או שתחשבו שאין ביכלתו להעניש, על זה אמר "מי יעדה":

ביאור המילות

"לעיר יקרא". הוא קריאת השם, ומבואר אצלינו (התו"ה אמור סי' קמ"א) שקריאת השם, שבא אחריו ל', מורה שכבר היה לו שם ומוסיף עוד שם אחר, כי כבר היה שם העיר שלם והוסיף יראה, ואמר ש¡מ?ך בלשון זכר, כי עקר השם על ראיית ה' והשגחתו הוא על העם אשר בעיר, או בא על המקום כמ"ש בתורה ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה, וכמ"ש זה כ"פ שהמליץ יערב מטעם זה לשון זכר ונקבה ול' יחיד ורבים, כפי המושג העקרי אשר ברוח מליצתו, ותושיה היא התורה ששם נתפרש שם המקום, ור"ל קול ה' לעיר יקרא, ותושיה (לעיר תקרא) יראה שמך:

"ומי יעדה", היינו שיעד את המכה שיכה המטה, כי מכה היא שם נקבה:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"שמעו מטה" - וכה יאמר שמעו המטה המוכן להכות ר"ל הבינו גודל הפורעניות המוכן עליכם ומי הוא המייעד אותה הלא ה' שהיכולת בידו וכאומר הנה הנביא הוא הקורא הנאמן במאמרו והפורעניות המיועדת היא גדולה וחזקה והמייעד הוא בעל היכולת והיה א"כ מהראוי שמאד יחרדו וישובו אל ה'

"ותושיה יראה שמך" - ר"ל הקול ההוא בא ע"י איש תושיה הרואה את שמך ומתבונן בך הוא הנביא המתבונן בשם ה'

"קול ה' לעיר יקרא" - הנה קול ה' קורא להעיר המיוחדת היא ירושלים אליה יקרא לעורר אנשיה לתשובה

מצודת ציון

"ותושיה" - ר"ל ואיש תושיה כמו ואני תפלה (תהלים ק"ט) והראוי איש תפלה ותושיה הוא ענין חכמת התורה והוא מלשון יש כי ישנה לעולם ולא תשוב לאין כיתר הדברים וכן יצפון לישרים תושיה (משלי ב)

"יראה" - מלשון ראיה

"יעדה" - ענין הזמנה וקביעות כמו שם יעדה (ירמיהו מ"ז)

<< · מ"ג מיכה · ו · ט · >>