מ"ג ישעיהו סב ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ז. וְאַל תִּתְּנוּ דֳמִי לוֹ עַד יְכוֹנֵן וְעַד יָשִׂים אֶת יְרוּשָׁלַ‍ִם תְּהִלָּה בָּאָרֶץ.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: ואל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלם תהלה בארץ

מנוקד: וְאַל תִּתְּנוּ דֳמִי לוֹ עַד יְכוֹנֵן וְעַד יָשִׂים אֶת יְרוּשָׁלַ‍ִם תְּהִלָּה בָּאָרֶץ.

עם טעמים: וְאַֽל־תִּתְּנ֥וּ דֳמִ֖י ל֑וֹ עַד־יְכוֹנֵ֞ן וְעַד־יָשִׂ֧ים אֶת־יְרֽוּשָׁלִַ֛ם תְּהִלָּ֖ה בָּאָֽרֶץ׃


מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואל תתנו דמי לו", בל תניחו אותו שהוא ישתוק, ובל תשתקו עד יכונן ויגמר הבנין, ועד שישים את ירושלים לתהלה ולשם. (והשומרים האלה הם הנביאים והצדיקים שבכל דור):

ביאור המילות

"יכונן". הונח על גמר הבנין ותכליתו כמו שכתוב למעלה (נד יד):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ואל תתנו דמי" - לא תניחו את ה' לשתוק מלבנותה אלא תפצירו בו עד יכונן את ירושלים על כנה ובסיסה וישים אותה לפאר ותהלה בקרב הארץ

מצודת ציון

"ואל תתנו" - ואל תניחו וכן ולא נתן סיחון (במדבר כא)

"יכונן" - מלשון כן ובסיס