מ"ג ישעיהו סב ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ד. לֹא יֵאָמֵר לָךְ עוֹד עֲזוּבָה וּלְאַרְצֵךְ לֹא יֵאָמֵר עוֹד שְׁמָמָה כִּי לָךְ יִקָּרֵא חֶפְצִי בָהּ וּלְאַרְצֵךְ בְּעוּלָה כִּי חָפֵץ יְהוָה בָּךְ וְאַרְצֵךְ תִּבָּעֵל.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: לא יאמר לך עוד עזובה ולארצך לא יאמר עוד שממה כי לך יקרא חפצי בה ולארצך בעולה כי חפץ יהוה בך וארצך תבעל

מנוקד: לֹא יֵאָמֵר לָךְ עוֹד עֲזוּבָה וּלְאַרְצֵךְ לֹא יֵאָמֵר עוֹד שְׁמָמָה כִּי לָךְ יִקָּרֵא חֶפְצִי בָהּ וּלְאַרְצֵךְ בְּעוּלָה כִּי חָפֵץ יְהוָה בָּךְ וְאַרְצֵךְ תִּבָּעֵל.

עם טעמים: לֹֽא־יֵאָמֵר֩ לָ֨ךְ ע֜וֹד עֲזוּבָ֗ה וּלְאַרְצֵךְ֙ לֹא־יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ שְׁמָמָ֔ה כִּ֣י לָ֗ךְ יִקָּרֵא֙ חֶפְצִי־בָ֔הּ וּלְאַרְצֵ֖ךְ בְּעוּלָ֑ה כִּֽי־חָפֵ֤ץ יְהוָה֙ בָּ֔ךְ וְאַרְצֵ֖ךְ תִּבָּעֵֽל׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בעולה" - מיושבת

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לא יאמר לך עוד עזובה", עתה קוראים לירושלים עזובה על העדר האלהית והשכינה, ולכלל א"י קוראים שממה על שהיא שממה מיושביה, עתה "לא יאמר לך עוד עזובה כי לך יקרא חפצי בה" כי יחפוץ ה' בה וישוב לשכון בתוכך, "ולארצך לא יאמר עוד שממה כי ארצך תבעל" מיושביה, ר"ל שתוחזר השכינה ויתישבו הערים:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"לא יאמר לך" - לא יאמר עוד עליך שאת עזובה מה'

"ולארצך" - על ארצך

"חפצי בה" - רצוני בה ואינה נעזבת ממני

"ולארצך בעולה" - לארצך יקרא מיושבת ולא שממה

"כי חפץ וגו'" - לזאת יקרא ירושלים חפצי בה כי חפץ ה' בך ולכל הארץ בכללה יקרא בעולה כי תבעל ותתיישב באנשים

מצודת ציון

"בעולה" - מיושבת כמו מבני בעולה (לעיל נד)