מ"ג ישעיהו נז יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


יד. וְאָמַר סֹלּוּ סֹלּוּ פַּנּוּ דָרֶךְ הָרִימוּ מִכְשׁוֹל מִדֶּרֶךְ עַמִּי.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: ואמר סלו סלו פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי

מנוקד: וְאָמַר סֹלּוּ סֹלּוּ פַּנּוּ דָרֶךְ הָרִימוּ מִכְשׁוֹל מִדֶּרֶךְ עַמִּי.

עם טעמים: וְאָמַ֥ר סֹֽלּוּ־סֹ֖לּוּ פַּנּוּ־דָ֑רֶךְ הָרִ֥ימוּ מִכְשׁ֖וֹל מִדֶּ֥רֶךְ עַמִּֽי׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואמר סלו סלו" - כה אמר הנביא בשמי לעמי כבשו מסילה סלולה פנו יצר הרע מדרכיכם

"הרימו מכשול" - סלקו האבנים שאתם נכשלים רגליכם בהם הם הרהורי רשע

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואמר", מתחיל ענין חדש שאחר שדבר (נ"ה ו') על התשובה והפסיק באמצע הענין (מן נ"ו ט' עד הנה) מספור רוע הדור ורוע המנהיגים, שב לאמר כי ה' יסלול דרך לקבל החוטאים האלה בתשובה.

"סלו", במקום שאין דרך סולו דרך חדש, ובמקום שיש דרך רק שאח"כ נתקלקל "פנו דרך", ובמקום שהדרך עוד מתוקן רק שנמצאו עליו אבני מכשול "הרימו מכשול מדרך עמי", (ר"ל אותם שלא ידעו דרך ה' כלל למדו אותם, ואף אותם שידעו ושכחו, ואף אותם שלא שכחו רק שיצרם היה להם למכשול)


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"הרימו" - הפרישו אבני מכשול מן הדרך שילכו בו בני עמי כי לא יפחדו עוד מן האויב כי מת ואיננו

"ואמר" - חזקיה שחסה בי יאמר סלו סלו ר"ל עשו מסילה ודרך כבושה

"פנו דרך" - מן המכשולות

מצודת ציון

"סלו" - מלשון מסילה ודרך כמו ויסלו עלי ארחות אידם (איוב ל)

"פנו" - ענין הסרה

"הרימו" - ענין הפרשה וכן תרומה לה' (שמות ל)