מ"ג ישעיהו נו ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ט. כֹּל חַיְתוֹ שָׂדָי אֵתָיוּ לֶאֱכֹל כָּל חַיְתוֹ בַּיָּעַר.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: כל חיתו שדי אתיו לאכל כל חיתו ביער

מנוקד: כֹּל חַיְתוֹ שָׂדָי אֵתָיוּ לֶאֱכֹל כָּל חַיְתוֹ בַּיָּעַר.

עם טעמים: כֹּ֖ל חַיְת֣וֹ שָׂדָ֑י אֵתָ֕יוּ לֶאֱכֹ֥ל כָּל־חַיְת֖וֹ בַּיָּֽעַר׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כל חיתו שדי" - כל גרי העכו"ם אתיו והתקרבו אלי ותאכלו את כל חיתו ביער את גבורי העכו"ם שאמצו את לבם מלהתגייר

"חיתו שדי" - חית השדה אין כחה רב כחית היער חית השדה חלשה ותשות כח מחית היער ועל שאמר עוד אקבץ עליו אמר המקרא הזה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כל חיתו שדי", מתחיל ענין חדש, נגד נביאי השקר ומנהיגי הדור ההוא שלא היו מוכיחים את ישראל, מדמה במליצתו את ישראל לעדר הרחלים, שהרועה אינו משגיח עליו והעדר הפקר לזאבים וחיות רעות, קורא, אתם "כל חיתו שדי אתיו לאכל", את הצאן האלה, ואף "כל חיתו ביער" הרחוקים מן הישוב באו לאכול, ואל תתיראו מן הרועים שומרי הצאן, כי.

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אתיו" - בואו לאכול ולרצות את האומות הנמשלות לחיות אשר ביער והם אותם שאמצו לבם ועמדו במרדם

"כל חיתו שדה" - חיות השדה אין כחם רב כחיות היער ואמר האומות הנמשלות לחית השדה והם אותם שלא אמצו לבם ונתגיירו

מצודת ציון

"חיתו" - הוי"ו יתירה

"אתיו" - בואו כמו שובו אתיו (לעיל כא)