מ"ג ישעיהו נד י

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי ההרים ימושו והגבעות תמוטנה וחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט אמר מרחמך יהוה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶנָה וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט אָמַר מְרַחֲמֵךְ יְהוָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּ֤י הֶהָרִים֙ יָמ֔וּשׁוּ וְהַגְּבָע֖וֹת תְּמוּטֶ֑ינָה וְחַסְדִּ֞י מֵאִתֵּ֣ךְ לֹא־יָמ֗וּשׁ וּבְרִ֤ית שְׁלוֹמִי֙ לֹ֣א תָמ֔וּט אָמַ֥ר מְרַחֲמֵ֖ךְ יְהֹוָֽה׃

תרגום יונתן

• לדף התרגום על כל הפרק •

אֲרֵי טוּרַיָא יֶעֱדוּן וְרָמָתָא יִתְפַּרְקוּן וְטוּבִי מִנִיךְ יְרוּשְׁלֵם לָא יֶעֱדִי וּקְיַם שְׁלָמִי לָא יִתְרְחַק אֲמֵר דְעָתִיד לְרַחֲמָא עֲלָךְ יי:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"כי ההרים ימושו" - אף אם תכלה זכות אבות ואמהות חסדי מאתך לא ימוש

מצודות

עריכה

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

מצודת ציון

"ימושו" - ענין הסרה כמו לא ימיש עמוד הענן (שמות יג)

"תמוטינה" - מלשון נטיה

מצודת דוד

"כי ההרים ימושו" - לפעמים יקרה אשר ההרים עם רוב חזקם יסורו ויעתקו ממקומם על ידי רעש וכן הגבעות יונטו לנפול בארץ

"וחסדי" - אבל חסדי הוא דבר המתקיים ולא יסור מאתך והבטחת ברית שלומי וגו' וכפל הדבר במ"ש

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"כי ההרים ימושו", מוסיף לאמר כי לא לבד שקשה עלי לכלות אותך כמו שקשה עלי לכלות כלל העולם, כי גם אם יצוייר שההרים ימושו ושאמחה כל היקום אשר על פני האדמה, ושאבטל שבועת המבול, מ"מ "חסדי מאתך לא ימוש", (והנה ההרים הם הגדולים והגבעות הם הקטנות, והמש הוא המש בכונה והמתמוטט הוא ע"י חלישות כח, ואם ימושו ההרים בכונה אז הגבעות הקטנות שאצל ההרים תמוטינה ע"י חלישות כחם בשאין להם סמך מן ההרים ועפ"ז ממשיל חסדי ה' אל ההרים הגדולים וברית שלומו שכרת עם ישראל אל הגבעות הנסמכים על כח ההרים, כי כן ברית השלום הזה אינו נסמך על זכות ישראל רק על חסדי ה', ואם ימושו חסדי ה' תמוט ברית השלום מעצמו ע"י חולשתו כי הוא חלש מעצמו בלעדי חסדי ה', אבל אחר שחסד ה' לא תמוש מאתם, כי החסד הוא דבר תמידי אחר שאינו תלוי במעשה העם וצדקתם אינו משתנה ג"כ בהשתנות מעשיהם ובהכרח גם ברית שלומי הנסמך על חסדים האלה לא תמוט):

ביאור המילות

"ההרים, והגבעות". הבדלם בארתי למע' (ב' ב'):

"ימושו, תמוטינה", המש הוא בכונה. לא ימיש עמוד הענן יומם, לא ימיש מתוך האהל. והמוט הוא ע"י רפיון והעדר חיזוק. ומטה ידו עמך, במוט רגלי. ממקומו לא ימיש (למע' מו ז'), להכין פסל לא ימוט (מ"ם כ'), ומש חצי ההר צפונה (זכריה יד ד'), כהר ציון לא ימוט (תהלות קכה א'). בהחסד העליון לא שייך התמוטטות כי הוא חזק בעצמו, רק שימוש מן התחתונים ויסור מהם. אבל בברית השלום לא שייך שימוש רק אם יתמוטט ויחלש ע"י בעלי הברית שלא יחזקו קשוריו:

<< · מ"ג ישעיהו · נד · י · >>