מ"ג ישעיהו מט ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ז. כֹּה אָמַר יְהוָה גֹּאֵל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשׁוֹ לִבְזֹה נֶפֶשׁ לִמְתָעֵב גּוֹי לְעֶבֶד מֹשְׁלִים מְלָכִים יִרְאוּ וָקָמוּ שָׂרִים וְיִשְׁתַּחֲוּוּ לְמַעַן יְהוָה אֲשֶׁר נֶאֱמָן קְדֹשׁ יִשְׂרָאֵל וַיִּבְחָרֶךָּ.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: כה אמר יהוה גאל ישראל קדושו לבזה נפש למתעב גוי לעבד משלים מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו למען יהוה אשר נאמן קדש ישראל ויבחרך

מנוקד: כֹּה אָמַר יְהוָה גֹּאֵל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשׁוֹ לִבְזֹה נֶפֶשׁ לִמְתָעֵב גּוֹי לְעֶבֶד מֹשְׁלִים מְלָכִים יִרְאוּ וָקָמוּ שָׂרִים וְיִשְׁתַּחֲוּוּ לְמַעַן יְהוָה אֲשֶׁר נֶאֱמָן קְדֹשׁ יִשְׂרָאֵל וַיִּבְחָרֶךָּ.

עם טעמים: כֹּ֣ה אָֽמַר־יְהוָה֩ גֹּאֵ֨ל יִשְׂרָאֵ֜ל קְדוֹשׁ֗וֹ לִבְזֹה־נֶ֜פֶשׁ לִמְתָ֤עֵֽב גּוֹי֙ לְעֶ֣בֶד מֹשְׁלִ֔ים מְלָכִים֙ יִרְא֣וּ וָקָ֔מוּ שָׂרִ֖ים וְיִֽשְׁתַּחֲוּ֑וּ לְמַ֤עַן יְהוָה֙ אֲשֶׁ֣ר נֶאֱמָ֔ן קְדֹ֥שׁ יִשְׂרָאֵ֖ל וַיִּבְחָרֶֽךָּ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לבזה נפש" - נפש בזויה

"למתעב גוי" - למי שהגוי מתעבו

"מלכים יראו" - אותו וקמו

"אשר נאמן" - לשמור הבטחתו שהבטיח לאברהם כענין שנאמר והנה תנור עשן וגו' (בראשית טו)

"קדוש ישראל" - הוא ויבחרך

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כה אמר ה' גאל ישראל קדושו", המוכן לגאלם בקדושת מעשיהם בנסים גדולים.

"לבזה נפש" שיעור הכתוב, "מלכים יראו וקמו, שרים וישתחוו לבזה נפש למתעב גוי", לישראל שהם עתה בזוים ומתועבים שרים ישתחוו.

"לבזה נפש" ר"ל כי ישראל מבוזים המה בין ההודיים עובדי עכו"ם מצד שלשה ענינים.

  • א) מצד נפשם, שחושבים שנפשם בזויה ושפלה, ונגד מה שהנפש האלהית נקראת כבוד בכתבי הקדש חושבים שנפשם שפלה וממקור משחת.
  • ב) מצד גופם, שחושבים אותם למתועבים ומשוקצים עד שנזהרים מליגע בהם ועז"א "למתעב גוי, גוי" הוא הגויה שחושבים שגויתם מתועב.
  • ג) מצד מדרגתם וקנינם, שהם "עבד משלים", שאינם דומים כעבד שי"ל מושל אחד, רק כעבד של מושלים רבים, שמוכרח לעבוד את כולם עבודת פרך, ועתה נגד "בזה נפש ומתעב גוי", יהיה מעלתם גדולה בכבוד גדול, עד כי "מלכים יראו וקמו" עד כי מלכי הודו יקומו לפניהם מרוב כבוד, ונגד עבד מושלים יהיה ההפך כי השרים ישתחוו להם, וזה יהיה "למען ה' אשר נאמן" ר"ל זה יהיה מפני שני דברים.
  • א) מפני ההבטחה כי ה' נאמן לקיים הבטחתו.
  • ב) מפני קדושת מעשיהם אשר מצד זה יבחר בם עצמם מפני צדקתם, ועז"א קדוש ישראל ויבחרך. ור"ל כי הגאולה תבא, או עוד לפני זמן הקצוב, אם ייטיבו מעשיהם, או אם לא ייטיבו מעשיהם יבא עכ"פ בזמן המיועד כי נאמן ה' לקיים הבטחתו, ועז"א או שיהיה "למען ה' אשר נאמן", וזה בכלות הזמן, או שיהיה "למען קדש ישראל" ע"י מעשיהם בעת אשר "יבחרך" מפני טוב מעשיך.


ביאור המילות

"לבזה", למ"ד של לבזה למתעב, עומד ביחוס שאליו עם פעל וישתחוו, ישתחוו לבזה נפש, וגוי הוא כמו גוי נתתי למכים, הגויה ונגדו נפש:

" ה', קדוש ישראל", בארתי למעלה (א' ד') כי שם קדוש ישראל נקרא בו תמיד מצד צדקת ישראל וקדושתם (עי' למעלה ה' טז) ולכן אמר ויבחרך:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"קדש" - למען קדש ישראל אשר בחר בך וכפל הדבר במ"ש

"למען ה'" - ר"ל לא למענכם יעשו הכבוד הזה כי אם למען ה' אשר נאמן בהבטחתו שהבטיח להיות עמכם וכמ"ש יחזיקו עשרה אנשים וגו' לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם (זכריה ח)

"מלכים יראו וקמו" - בעת הגאולה כשיראו אותו המלכים יקומו מפניו וכאשר יראוהו השרים ישתחוו לו

"למתעב גוי" - על מי שהוא מתועב לכל גוי

"לעבד מושלים" - על מי שהוא עבד להרבה מושלים כי כל אומה ולשון מושלים בו

"לבזה נפש" - על ישראל שנעשה בזוי בעיני העכו"ם