מ"ג ישעיהו מח יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


יג. אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָּו.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קרא אני אליהם יעמדו יחדו

מנוקד: אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָּו.

עם טעמים: אַף־יָדִי֙ יָ֣סְדָה אֶ֔רֶץ וִֽימִינִ֖י טִפְּחָ֣ה שָׁמָ֑יִם קֹרֵ֥א אֲנִ֛י אֲלֵיהֶ֖ם יַעַמְד֥וּ יַחְדָּֽו׃


מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים", ר"ל השמים והארץ בעת שעשיתים עשיתים בפעם אחד כאלו ביד השמאל הנחתי היסוד שהיא הארץ והיד הימין טפחה כבר ברגע ההוא גג הבנין שהם השמים, וא"כ עתה "קרא אני אליהם שיעמדו יחד" לפני לשאול אותם השאלה שיזכור אח"כ:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"קורא וגו'" - בזה יפרש אמריו לומר לא נעשו במעשה כ"א קראתי אני אליהם במאמר פי אשר יעמדו יחדיו כאחד

"אף ידי וגו'" - ר"ל בעוד תכן ימיני בטפחה את השמים אז אף ידי השניה יסדה הארץ כי בבת אחת נבראו

מצודת ציון

"טפחה" - מלשון טפח והוא כף היד שמודדים עמו הטפחים