מ"ג ישעיהו מח יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


יב. שְׁמַע אֵלַי יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל מְקֹרָאִי אֲנִי הוּא אֲנִי רִאשׁוֹן אַף אֲנִי אַחֲרוֹן.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: שמע אלי יעקב וישראל מקראי אני הוא אני ראשון אף אני אחרון

מנוקד: שְׁמַע אֵלַי יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל מְקֹרָאִי אֲנִי הוּא אֲנִי רִאשׁוֹן אַף אֲנִי אַחֲרוֹן.

עם טעמים: שְׁמַ֤ע אֵלַי֙ יַֽעֲקֹ֔ב וְיִשְׂרָאֵ֖ל מְקֹרָאִ֑י אֲנִי־הוּא֙ אֲנִ֣י רִאשׁ֔וֹן אַ֖ף אֲנִ֥י אַחֲרֽוֹן׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שמע אלי יעקב" - שם שקרא לך אביך

"וישראל מקוראי" - מאתי נקראת ישראל וי"ת וישראל מזומני

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שמע אלי יעקב", (אתה פחות המעלה מצד עצמך וחשוב להקרא בשם ישראל ע"י שאתה מקוראי) "דע כי אני הוא", הנסים שאעשה לך בגאולת בבל אני עשיתי כי "אני ראשון ואני אחרון" כמו שעשיתי נסים בגאולה ראשונה כן בנסים האלה. ואל תחשובו כי נעשו הנסים האלה ע"י חקי הטבע, ע"י הוראות המערכת בשמים, או על ידי חיוב התולדות בארץ, כי.


ביאור המילות

"יעקב וישראל", הבדלם מבואר (למעלה ט' ז') ובכל הספר:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אני הוא" - אני האל לבדי ואפס זולתי

"אני ראשון" - קודם בריאת העולם אף אני אחרון אחר שתכלה העולם

"מקוראי" - כי אביו קרא לו יעקב וה' קראו ישראל