מ"ג ישעיהו מח ב
<< · מ"ג ישעיהו · מח · ב · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי מעיר הקדש נקראו ועל אלהי ישראל נסמכו יהוה צבאות שמו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי מֵעִיר הַקֹּדֶשׁ נִקְרָאוּ וְעַל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נִסְמָכוּ יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּֽי־מֵעִ֤יר הַקֹּ֙דֶשׁ֙ נִקְרָ֔אוּ וְעַל־אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל נִסְמָ֑כוּ יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"כי מעיר וגו'" - אבל מחמת שהם נקראים אנשי ירושלים עיר הקדש ובעבור שסמכו על אלהי ישראל ששמו ה' צבאות בעבור שתי אלה יגאלו שלא יחולל שמו באמרם הלא המה מעירו ובטחו בו ומדוע לא גאלם אין זה כ"א מקוצר ידמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- א) בעת שיהיו ראוים אל הנהגה נסיית, שאז יעשה עמהם נס להתנוסס מפני צדקתם,
- ב) בעת שישראל בלתי ראוים שאז יעשה אותות ומופתים לעיניהם למען יאמינו בו. וההבדל שביניהם הוא זה. כי הנסים שיעשה להם מפני צדקתם לא ינבא עליהם נביא וחוזה לפני בואם, רק יעשם פתאום לפי הצורך, אבל האותות והמופתים שיעשה להם מפני רפיון אמונתם, בהכרח שינבא עליהם הנביא לפני בואם, כדי שיכירו כי יד אלהים הוא ויאמינו בו. וז"ש "בעת אשר מעיר הקדש נקראו" בעת שהיו ישראל קדושים ונתיחסו על עיר הקדש על ידי טוב מעשיהם, ובעת "אשר על אלהי ישראל נסמכו" מצד חוזק אמונתם, בעת ההיא אז הנסים.
ביאור המילות
"מעיר הקדש נקראו", היו קוראים שמותם ע"ש העיר, איש ירושלים. ומלת כי על הזמן, כי תצא למלחמה:<< · מ"ג ישעיהו · מח · ב · >>