מ"ג ישעיהו לז ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ז. הִנְנִי נוֹתֵן בּוֹ רוּחַ וְשָׁמַע שְׁמוּעָה וְשָׁב אֶל אַרְצוֹ וְהִפַּלְתִּיו בַּחֶרֶב בְּאַרְצוֹ.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: הנני נותן בו רוח ושמע שמועה ושב אל ארצו והפלתיו בחרב בארצו

מנוקד: הִנְנִי נוֹתֵן בּוֹ רוּחַ וְשָׁמַע שְׁמוּעָה וְשָׁב אֶל אַרְצוֹ וְהִפַּלְתִּיו בַּחֶרֶב בְּאַרְצוֹ.

עם טעמים: הִנְנִ֨י נוֹתֵ֥ן בּוֹ֙ ר֔וּחַ וְשָׁמַ֥ע שְׁמוּעָ֖ה וְשָׁ֣ב אֶל־אַרְצ֑וֹ וְהִפַּלְתִּ֥יו בַּחֶ֖רֶב בְּאַרְצֽוֹ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ושמע שמועה" - מיד זו שמועת תרהקה מלך כוש ומתוך כך ילך מעליכם הפעם הזאת להלחם עם תרהקה ואין זו שיבה לארצו ואח"כ ישוב הלום ואני עתיד להשיבו לארצו ולהפילו שם בחרב

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הנני נותן בו רוח", זה היה נס, שנתן ה' ברוחו,

  • א) שיאמין לקול השמועה ששמע כי תרהקה מלך כוש נלחם עליו, כי שמע זאת דרך שמועה בעלמא ואעפי"כ האמין הדברים, וז"ש "ושמע שמועה" ר"ל אתן בו רוח ומחשבה שישמע השמועה ויאמין לה.
  • ב) היה הנס כי "שב אל ארצו", ולא נשאר פה להלחם על ירושלים, ולשלוח קצת ממחנותיו הרבים על תרהקה, והודיע לו כי הסוף יהיה "שאפילהו בחרב בארצו", כי עתה לא היה עדיין עת מפלתו, כי לכל יש זמן, והיה צריך עוד שיכבוש כוש ומצרים לקיים הנבואה שנבא עליהם (למעלה כ') ושיביא שללם לא"י שירשנו חזקיה, כמו שנבא (לקמן מ"ה) לדעת המפרשים. לכן סבב שישוב עתה לביתו עד כי בעת שהגיע מפלתו חזר לירושלים ושם נפלה מחנהו, ואח"כ בשובו לביתו בניו הכוהו בחרב:


ביאור המילות

"רוח", רצון:

הערות

ז מהו הרוח, הלא הוכרח לשוב על ידי השמועה ולא מרצונו עשהו? ואיך אמר והפלתיו בחרב בארצו והוא שב עוד הפעם לירושלים?.

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ושב אל ארצו" - סוף הדבר יהיה שישוב אל ארצו בפחי נפש ובארצו אפיל אותו בחרב

"נותן בו רוח" - אעיר רצונו ללכת מפה כאשר ישמע שמועה היא שמועת תרהקה מלך כוש

מצודת ציון

"רוח" - רצון כמו אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת (יחזקאל א)