מ"ג ישעיהו כא ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ה. עָרֹךְ הַשֻּׁלְחָן צָפֹה הַצָּפִית אָכוֹל שָׁתֹה קוּמוּ הַשָּׂרִים מִשְׁחוּ מָגֵן.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: ערך השלחן צפה הצפית אכול שתה קומו השרים משחו מגן

מנוקד: עָרֹךְ הַשֻּׁלְחָן צָפֹה הַצָּפִית אָכוֹל שָׁתֹה קוּמוּ הַשָּׂרִים מִשְׁחוּ מָגֵן.

עם טעמים: עָרֹ֧ךְ הַשֻּׁלְחָ֛ן צָפֹ֥ה הַצָּפִ֖ית אָכ֣וֹל שָׁתֹ֑ה ק֥וּמוּ הַשָּׂרִ֖ים מִשְׁח֥וּ מָגֵֽן׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"צפה הצפית" - זקוף המנורה בב"ר צווחין למנרתא צפיתא

"אכל שתה" - ומתוך האכילה והשתיה צעקו קומו השרים

"משחו מגן" - מגירי עור שלוק הן ומושחין אותן בשמן כדי שיחליק את הזיין וכך נאמר בשאול כי שם נגעל מגן גבורים פלט את משיחתו ולא קיבלה ונעשה מגן שאול כאילו לא נמשח בשמן

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ערוך", עפ"ז יצייר המליץ את האיש המספר כאילו אחזהו השגעון וילפת מתמהון לב בין השמחה והחרדה, ושני הדמיונות מרגישים את נפשו, קורא הוא.

"ערוך השלחן" למשתה, "צפה הצפית" לקראת המלחמה, חוזר וקורא "אכל ושתה", ומתהפך בחזיונו.

"קומו השרים משחו מגן" למלחמה, כאיש משוגע ממראה עיניו:


ביאור המילות

"הצפית". מענין צופה, העומד לראות על המגדל אם אויב בא לעיר, ושם צפית הוא על המשמרת עצמו מופשט מהמתואר, לא על השומר:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אכול שתה" - בעוד שהיו אוכלים ושותים אמרו אלו לאלו קומו השרים ומשחו המגן לרדת אל המלחמה

"ערוך השלחן" - בעת שהיו עורכים השלחן על המשתה אמרו אלו לאלו צפה הצפית ר"ל יעמוד הצופה על המצפה לראות אם באים חיל פרס ומדי

מצודת ציון

"ערוך" - ענינו סדור המאכל

"צפה" - ענין ראיה כמו יצף ה' (בראשית לא)

"הצפית" - העומד ורואה אם גייסות באים נקרא צופה

"משחו מגן" - יש מגן עשוי מעור שלוק ומושחין אותו בשמן להחליק מעליו מכת חרב וחנית וכן מגן שאול בלי משוח בשמן (שמואל ב א)