מ"ג ישעיהו א יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


יב. כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמס חצרי

מנוקד: כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי.

עם טעמים: כִּ֣י תָבֹ֔אוּ לֵרָא֖וֹת פָּנָ֑י מִי־בִקֵּ֥שׁ זֹ֛את מִיֶּדְכֶ֖ם רְמֹ֥ס חֲצֵרָֽי׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מי בקש זאת מידכם רמס חצרי" - לרמוס את חצרי אחרי שאין לבבכם שלם עמי

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי תבאו לראות פני", בשלש רגלים, שאז הלא צויתיכם לעלות ולראות וא"כ הלא תאמרו הלא אז אתם מוכרחים ומצווים על הבאת הקרבן? אני משיב לכם "מי בקש זאת מידכם", גם זאת בעצמו שתרמסו חצרי להתראות פנים מי בקש מידכם? ואחר שחיוב הקרבן הוא רק אם מתראה פנים בעזרה הלא טוב שלא תלכו לעזרה ולא תביאו קרבן.

"רמס חצרי", ר"ל אחר שאינכם מכוונים בעליה זאת ללמוד שם יראת ה' א"כ אינכם עושים בזה שום מצוה רק מה שאתם רומסים חצרי בחנם, וא"כ:


ביאור המילות

"פני". תחסר למ"ד לפני, וירמוז דרשת חז"ל יִרְאֶה יֵרָאֶה, כך בא לֵרָאוֹת, כי לא בעין בשר יתראה, רק יתראה ע"י שהוא רואה וצופה ומשגיח בכל, והבן:

"מי בקש זאת מידכם". פעל בקש נקשר עם מ"ם הוא בקשה ושאלה, ואם נקשר עם מלת מיד הוא השואל מחברו שישיב לו את המגיע לו ממנו (בראשית לא לט. מג טו. ש"א כ' טז):

"רמוס". הולך, דורך, פוסע. הוא כדרכו, והרומס, הוא להשחית ולקלקל? ותרמוס את החוח (מלכים ב' יד ט'). ר"ל משחיתים חצרי, ותפס חצרי כי בהיכל לא נכנסו רק הכהנים:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כי תבואו" - כאשר תבואו לראות פני ברגל אז אומר לכם מי בקש זאת מידכם לדרוך ולרמוס בחצרי

מצודת ציון

"פני" - כמו לפני ותחסר הלמ"ד

"רמוס" - ענין דריכה ברגל כמו ורמסי בחומר (נחום ג)