מ"ג ירמיהו מח טז

מקרא

כתיב:
קרוב איד מואב לבוא ורעתו מהרה מאד.

מנוקד:
קָרוֹב אֵיד מוֹאָב לָבוֹא וְרָעָתוֹ מִהֲרָה מְאֹד.

עם טעמים:
קָר֥וֹב אֵיד־מוֹאָ֖ב לָב֑וֹא וְרָ֣עָת֔וֹ מִהֲרָ֖ה מְאֹֽד׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.

"איד" - ענין שבר ומקרה רע כמו הלא איד לעול (איוב לא)

"מהרה מאד" - מאד תמהר לבוא וכפל הדבר במ"ש

"קרוב איד מואב לבוא" שהוא עומד במקום קרוב, וגם אל תאמר שלא ימהר א"ע לבא, עז"א "ורעתו מהרה מאד":

"קרוב, מהר". קרוב במקום או בזמן, והוא הפך מן הרחוק, והממהר הפך מן המתמהמה: