מ"ג ירמיהו יב ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות ירמיהו


<< · מ"ג ירמיהו יב · ז · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עזבתי את ביתי נטשתי את נחלתי נתתי את ידדות נפשי בכף איביה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עָזַבְתִּי אֶת בֵּיתִי נָטַשְׁתִּי אֶת נַחֲלָתִי נָתַתִּי אֶת יְדִדוּת נַפְשִׁי בְּכַף אֹיְבֶיהָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
עָזַ֙בְתִּי֙ אֶת־בֵּיתִ֔י נָטַ֖שְׁתִּי אֶת־נַחֲלָתִ֑י נָתַ֛תִּי אֶת־יְדִד֥וּת נַפְשִׁ֖י בְּכַ֥ף אֹיְבֶֽיהָ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ידידות נפשי" - עם סגולתי

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"עזבתי את ביתי", ואהיה מוכרח להחריב את בהמ"ק, "ואת ידידות נפשי" לא לבד שעזבתיה, כי "מסרתיה" בעצמי "בכף אויביה", משנאתי אותה, ומבאר הטעם ששנאה תחת אשר אהבה, כי.


ביאור המילות

"עזבתי את ביתי, נטשתי את נחלתי". העזיבה מציין שעוזבו והולך לו, והנטישה הוא שמוציא הדבר מרשותו בפועל, והוא יותר מן עזיבה, ונחלה הוא יותר מן בית, שיצויר ביתו ודירתו שאינו נחלתו, ומצד שהוא נחלתו וקדושתו קדושת עולם הוצרכתי לנטשו בפועל לסלק קדושתי, ומפרש נתתיה בכף אויביה שהוא הנטוש:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"את ידידות נפשי" - את ישראל שהיו אהובים לפני מסרתים ביד האויב וכפל הדבר במ"ש

"עזבתי" - לכן עזבתי את בית המקדש

"נחלתי" - הם ישראל כמ"ש יעקב חבל נחלתו (דברים לב)

מצודת ציון

"נטשתי" - ענין עזיבה

"ידידות" - ענין אהבה

<< · מ"ג ירמיהו · יב · ז · >>