לדלג לתוכן

מ"ג יחזקאל לד כח

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


כתיב:
ולא יהיו עוד בז לגוים וחית הארץ לא תאכלם וישבו לבטח ואין מחריד.

מנוקד:
וְלֹא יִהְיוּ עוֹד בַּז לַגּוֹיִם וְחַיַּת הָאָרֶץ לֹא תֹאכְלֵם וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח וְאֵין מַחֲרִיד.

עם טעמים:
וְלֹא־יִהְי֨וּ ע֥וֹד בַּז֙ לַגּוֹיִ֔ם וְחַיַּ֥ת הָאָ֖רֶץ לֹ֣א תֹאכְלֵ֑ם וְיָשְׁב֥וּ לָבֶ֖טַח וְאֵ֥ין מַחֲרִֽיד׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.

תרגום יונתן

• לדף התרגום על כל הפרק •

וְלָא יְהוֹן עוֹד בִּזָא לְעַמְמַיָא וּמַלְכְּוַת אַרְעָא לָא יְשֵׁיצִינוּן וְיַתְבוּן לְרוֹחֲצָן וְלֵית דְמָנִיד:

מצודות

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

 

מצודת דוד

"וחית הארץ" - ר"ל עריצי הגויים האכזרים שבהם או יאמר על החיות המזיקות שלא ירעו עוד ולא ישחיתו

מלבי"ם

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"ולא", נגד שהיו למקצת גוים לבז, ששללו ממונם, ומקצם היו במדרגת חיות רעות שאכלו הצאן בעצמם, אמר "שלא יהיו עוד לבז" וגם "החיות הפראיות" שהם האומות הפראיים "לא תאכלם, וישבו לבטח" היינו שישבו בין האומות בבטחה והשקט: