מ"ג יחזקאל כט יח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות יחזקאל


<< · מ"ג יחזקאל כט · יח · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בן אדם נבוכדראצר מלך בבל העביד את חילו עבדה גדלה אל צר כל ראש מקרח וכל כתף מרוטה ושכר לא היה לו ולחילו מצר על העבדה אשר עבד עליה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בֶּן אָדָם נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הֶעֱבִיד אֶת חֵילוֹ עֲבֹדָה גְדֹלָה אֶל צֹר כָּל רֹאשׁ מֻקְרָח וְכָל כָּתֵף מְרוּטָה וְשָׂכָר לֹא הָיָה לוֹ וּלְחֵילוֹ מִצֹּר עַל הָעֲבֹדָה אֲשֶׁר עָבַד עָלֶיהָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בֶּן־אָדָ֗ם נְבוּכַדְרֶאצַּ֣ר מֶֽלֶךְ־בָּ֠בֶ֠ל הֶעֱבִ֨יד אֶת־חֵיל֜וֹ עֲבֹדָ֤ה גְדוֹלָה֙ אֶל־צֹ֔ר כׇּל־רֹ֣אשׁ מֻקְרָ֔ח וְכׇל־כָּתֵ֖ף מְרוּטָ֑ה וְ֠שָׂכָ֠ר לֹא־הָ֨יָה ל֤וֹ וּלְחֵילוֹ֙ מִצֹּ֔ר עַל־הָעֲבֹדָ֖ה אֲשֶׁר־עָבַ֥ד עָלֶֽיהָ׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

בַּר אָדָם נְבוּכַדְרֶאצַר מַלְכָּא דְבָבֶל אַפְלַח יַת מַשִׁרְיָתֵיהּ פּוּלְחַן רַב עַל כָּל סְעַר רֵישׁ נַתֵּר וְכָל כְתַף אִתְמְרַט וַאֲגָר לָא הֲוָה לֵיהּ וּלְמַשִׁרְיָתֵיהּ מִצוֹר עַל פּוּלְחָנָא דְאַפְלַח עֲלָהּ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"העביד את חילו" - על צור עבודה גדולה

"כל ראש" - אנשי חיילותיו

"מוקרח וכל כתף וגו'" - כדרך הצרים על העיר ימים רבים וטורחים ויגיעים בשאת משאות עצים ואבנים והוא לכד את צור בעשרים ושלש למלכותו כמו שמצינו בסדר עולם מוקרח קאלב"ו בלע"ז

"מרוטה" - פליא"ה בלע"ז

"ושכר לא היה לו" - לאחר ששללו שללה עלה הים ושטף מהם לפי שנגזר עליה ועל שללה ליאבד בים

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בן אדם" מצייר כי נבוכדנצר הוא שלוחו של ה' ושבט אפו להחריב הארץ וראוי שישלם לו שכר, וכל שהעבודה יותר גדולה ראוי לשכר יותר, והנה "אל צר העביד את חילו עבודה גדולה, עד שכל ראש מקרח" מרוב נשיאת המשאות אבי המצור ואבני קלע על הראש והכתף ונמרטו שערות הראש, והעור שעל הכתף, ובכל זאת "שכר לא היה לו ולחילו", כי שכר החיל הוא השלל והבזה שיבוזו בכבוש העיר, ושכר המלך הוא, או הארץ הנכבשת שימלוך עליה או אם יחריב הארץ שכרו הוא הכבוד שיהיה לו להפיל חתתו על מלכי ארץ, ושיניהם לא קבלו שכר כי אחרי שעמל בה ימים רבים נחרבה מעצמה ע"י הים שהציף אותה ושטף את השלל, וימח את כל היקום:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ושכר" - לא היה להם שכר משלל צור על העבודה וגו' ר"ל לא מצאו בה בערך שווי העבודה

"העביד את חילו" - הכריח את חילו לעבוד עבודה גדולה על צור לצור עליה ימים רבים וכל ראש מהם היה מוקרח וגו' מטורח משא האבנים שנשאו על הראש ועל הכתף לבנות דיק וכדומה

מצודת ציון

"אל צור" - על צור

"מוקרח" - ענין חלק מבלי שער כמו קרח הוא (שם יג)

"מרוטה" - ענין תלישת העור מן הבשר ודומה לו כי ימרט ראשו (שם) האמור על תלישת השער