מ"ג יואל ב כ
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואת הצפוני ארחיק מעליכם והדחתיו אל ארץ ציה ושממה את פניו אל הים הקדמני וספו אל הים האחרון ועלה באשו ותעל צחנתו כי הגדיל לעשות
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאֶת הַצְּפוֹנִי אַרְחִיק מֵעֲלֵיכֶם וְהִדַּחְתִּיו אֶל אֶרֶץ צִיָּה וּשְׁמָמָה אֶת פָּנָיו אֶל הַיָּם הַקַּדְמֹנִי וְסֹפוֹ אֶל הַיָּם הָאַחֲרוֹן וְעָלָה בָאְשׁוֹ וְתַעַל צַחֲנָתוֹ כִּי הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְֽאֶת־הַצְּפוֹנִ֞י אַרְחִ֣יק מֵעֲלֵיכֶ֗ם וְהִדַּחְתִּיו֮ אֶל־אֶ֣רֶץ צִיָּ֣ה וּשְׁמָמָה֒ אֶת־פָּנָ֗יו אֶל־הַיָּם֙ הַקַּדְמֹנִ֔י וְסֹפ֖וֹ אֶל־הַיָּ֣ם הָאַחֲר֑וֹן וְעָלָ֣ה בׇאְשׁ֗וֹ וְתַ֙עַל֙ צַחֲנָת֔וֹ כִּ֥י הִגְדִּ֖יל לַעֲשֽׂוֹת׃
תרגום יונתן
רש"י
"הקדמוני" - המזרחי ורבותינו שפירשו ביצר הרע דרשו שני הימים הללו במקדש ראשון ובמקדש שני וכן פירשוהו על אשר שם פניו במקדש ראשון ושני והחריבם ולפי התרגום שפירשו על חיל מלך אשור צ"ל פניו (אל) הים הקדמוני מקצת חילו אשלח למזרח ומקצתו למערב
"צחנתו" - באשו יורה עליו שהוא לשון זוהם וטינוף
"כי הגדיל לעשות" - ראה שפשט ידו בגדוליםמצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"והדחתיו" - מלשון דחיה
"פניו" - ר"ל ראשו ותחלתו
"האחרון" - המערב קרוי אחור וכן עד הים האחרון (דברים לד)
"באשו" - ענין סרחון
"צחנתו" - ענינו כמו באשו ואין לו דמיון ובפייט כל נדרי צחן הסר
מצודת דוד
"כי הגדיל לעשות" - כי הארבה הגדיל לעשות רעה מרובה בא"י ולכן ימות ולא ישוב עוד
"ותעל צחנתו" - כפל הדבר במ"ש
"ועלה באשו" - אחר המיתה יעלה ריחם הרע באפי העוברים
"וסופו" - סוף קבוצת הארבה ההולך באחרונה אדיחנו אל הים האחרון הוא ים המערבי
"את פניו" - התחלת קבוצת הארבה אדיחנו אל הים הקדמוני הוא ים המלח שהוא במזרחו של א"י
"והדחתיו וגו'" - למות שמה
"ואת הצפוני" - הארבה הבא מפאת צפון ארחיק מעליכם ולא ישוב לבואמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- ו) שאם היה התשועה בעבור שמו לא היה מרחיק את הארבה כדי שיהיה מוכן קרוב אליהם אם יוסיפו לחטוא, אבל עתה "ארחיק מעליכם" את הארבה שבא מצפון,
- ז) שאם היה למען שמו היה משלחו על האומות לנקום מהם כבוד שמו אשר בזו וכדי שישראל יקחו מוסר כמ"ש הכרתי גוים וכו' אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר, לא כן עתה שעשיתי למענכם אדיח "אותו אל ארץ ציה ושממה. את פניו" מצייר אותו כי התפשט בכל הארץ מים עד ים והיה מהלכו ממערב למזרח וכשנפסקה הגזרה נתחלק לשנים, וישא החלק ממנו שעמד במזרח שזה קורא פניו, "אל הים הקדמוני" המזרחי, "וסופו" ישא "אל הים האחרון" המערבי, "ועלה באשו" כי דרך הארבה בעת שיסתלק להניח אחריו באשה וצחנה, צחנה ע"י הזרע שיניח ובאשה ע"י שימותו רבים ממנו ותבאש הארץ ויתהוה עי"ז דבר וחולאים ע"י עיפוש האויר, מבטיח כי תעל ותסתלק הבאשה והצחנה, "כי הגדיל לעשות" ר"ל שכבר עשה שליחותו בשלמות ועשה חרבן גדול, וגם ר"ל שכבר פעל הרבה במה שעל ידו שבו בתשובה וא"צ להוסיף עוד צרות על ידו, וחז"ל דרשוהו על היצה"ר, וכונתם כי לא הנחש ממית אלא החטא ממית והיצה"ר היה הסבה אל ביאת הארבה, וע"י שיתרחק הצפוני שהוא היצה"ר הצפון בלב ומסית לחטא, יתרחק גם המסובב ממנו שהוא הארבה שבא בסבת החטא:
ביאור המילות