מ"ג יהושע יד א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מ"ג יהושע יד · א · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואלה אשר נחלו בני ישראל בארץ כנען אשר נחלו אותם אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי אבות המטות לבני ישראל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאֵלֶּה אֲשֶׁר נָחֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ כְּנָעַן אֲשֶׁר נִחֲלוּ אוֹתָם אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְרָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאֵ֛לֶּה אֲשֶׁר־נָחֲל֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן אֲשֶׁ֨ר נִחֲל֜וּ אוֹתָ֗ם אֶלְעָזָ֤ר הַכֹּהֵן֙ וִיהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֔וּן וְרָאשֵׁ֛י אֲב֥וֹת הַמַּטּ֖וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

וְאִלֵין דְאַחֲסִינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאַרְעָא דִכְנָעַן דְאַחֲסִינוּ יַתְהוֹן אֶלְעָזָר כַּהֲנָא וִיהוֹשֻׁעַ בַּר נוּן וְרֵישֵׁי אֲבָהַת שִׁבְטַיָא לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אשר נחלו אותם" - אשר הנחילו אותם

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות (א) כבר חקר מהרי"א באיזה אופן התחלק הארץ, אם היה לחלקים שוים שכל שבט בין רב בין מעט האוכלסין נטלו חלק שוה, והיה זה נגד מ"ש הכתוב לרב תרבו נחלתו (וכן) [וכו'] א"כ מה התרעמו בני יוסף ואני עם רב (לקמן יז, יד) והלא כן צוה ה' ואם היו לגלגלותם איך היה הגורל משמש? ואם כבר נפל על השבט שיקח ערים קצובים כפי הגורל וחלקו בין השבט לפי הגלגולת הפסיד השבט שעמו רב, והשבט שעמו מעט הרויחו. ואם נפל הגורל כפי אנשי השבט מה התרעמו בני יוסף? ואיך היה אפשר שיפלו גורל לבני יהודה לבד, והלא הגורל ראוי שיפול על כל החלקים בפעם אחת? ועוד קושיות רבות יתבארו בהמשך הכתובים:

"ואלה אשר נחלו". הדעת היותר צודקת באיכות החלוקה, היא דעת הראב"ד (הובא בשטה מקובצת בב"ב דף קי"ז), וז"ל, דע והבן כי א"י נתחלקה לי"ב שבטים בגורל ואורים ותומים וזו היא השאלה ששאלו (שם דף קכ"ב א) לשבטים אתפליג או לקרקפתא דגברי אתפליג, על חלוקת גורל שאלו, וקפשיט ליה בין רב למעט (במדבר כו, נו), בין שבט מרובה לשבט מועט יהיה עפ"י הגורל, אבל למשפחות לא הוזקקו להם לגורל וכו'. עוד נשאר לנו טענה, אם החלקים לא היו שוים איך חלקו בגורל, ולפני הגורל איך ידוע למי ירבו ולמי ימעיטו, ואם יצא הגורל חלק מרובה לשבט המועט איך יהיה, ולא יתכן לחלוק בגורל אלא לחלקים שוים, או שוים במדה או שוים בהשואת דמים או בהשואת קרקע, נשיב ונאמר כי לא כתבו בגורלות כי אם תחומי המחוזות, כמו שנשער מתחום פלוני ולהלן מחוז קטלוניא ומתחום פלוני ולהלן מחוז פרובינצא, כך כתבו המחוזות ונתנו אותם בקלפי והמחוז שעלה בידו שם היה חלקו, ולפי מה שהיה מרובה או מועט נותנים לו שם. תדע שכן הוא, שהרי נפלו תחלה גורלות ליהודה ובני יוסף קודם שחלקו שאר שבטים, והיו משאר שבטים שנפלו ביניהם, הא למדת שלא הפילו הגורלות כי אם לתחומי המחוזות, עכ"ד. הנה תראה דעתו כדעת מהרי"א שהגורל לא היה רק על התחומין, ואחר שידע באיזה תחום יקח השבט, חלק יהושע וראשי אבות המטות לפי מספר הגלגולת, ושבט שהיו אנשיו מרובים לקחו חלק מרובה וזה לא היה עפ"י גורל רק מדעת המנחילים, עי"ש בדבריו שהאריך בזה, (ומה שהביא בשטה מקובצת דף קכ"א בשם הראב"ד שהקשה על שטתו ממ"ש (פ' מסעי לג, נד) והתנחלתם את הארץ בגורל למשפחותיכם, ונטה לחלק שהחלוקה לפי אנשי השבט היו גורל אחר שלא עפ"י אורים ותומים, אינו מוכרח, שיל"פ למשפחותיכם מוסב למטה על לרב תרבו, ר"ל תחלה והתנחלתם בגורל לדעת תחומי השבטים ואח"כ והתנחלתם למשפחותיכם לרב תרבו עפ"י החלוקה). ולדעתי גם רש"י עומד בשטה זו, שעמ"ש (פ' פנחס כו, נג) לאלה תחלק הארץ בנחלה במספר שמות לרב תרבו וכו', פי' לשבט שהיה מרובה באוכלסין נתנו חלק רב, ואעפ"י שלא היו החלקים שוים שהרי הכל לפי ריבוי השבט חלקו החלקים לא עשו אלא ע"י גורל, והגורל היה ברוח הקודש וכו', אומר ברוח הקודש אם שבט פלוני עולה תחום פלוני עולה עמו וכו' (ולמדו הרא"ם ומהרי"א וכל מפרשי דבריו כי דעתו שהגורל היה קובע חלק מרובה לשבט המרובה באוכלסין, וזה אינו כי) כוונתו מ"ש לשבט שהיה מרובה נתנו חלק רב ר"ל יהושע נתן לא עפ"י גורל, ועז"א ואעפ"י שלא היו החלקים שוים וכו' (ר"ל וא"כ החילוק לפי ריבוי השבט לא היה יכול להיות עפ"י גורל, כמ"ש לרב תרבה ר"ל אתה המחלק, בכ"ז) לא עשו אלא ע"י גורל (שורש החלוקה היה ע"י גורל, וזה פי' אך בגורל יחלק (שם, נה)), ומפרש שהגורל אומר אם שבט פלוני עולה תחום פלוני עולה עמו, ר"ל הגורל היה קובע התחומים, ואח"כ היה יהושע מחלק בתחום ההוא לשבט ההוא חלקים לפי ריבוי השבט או מעוטו. וכן מ"ש רש"י (פ' ויחי מח, ו) עמ"ש אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי ומולדתך אשר הולדת אחריהם וכו', ז"ל, ואע"פ שנחלקה הארץ למנין גלגלותם כדכתיב לרב תרבו, וכל איש ואיש נטל בשוה, מ"מ לא נקראו שבטים אלא אלו, עכ"ל. אין הפי' שנחלק בגורל לפי גלגלותם (כמו שהבין הרא"ם, שלפ"ז לא יהיו דבריו כפסק ההלכה בב"ב דלשבטים אפליג), וכן אין פירושו שהיה הגורל על השבטים והשבט קבל חלק רב בגורל לפי רוב גלגלותיו (כמו שהבינו יתר מפ'), רק ר"ל אע"פ שיהושע וראשי המטות חלקו לפי הגלגולת, וא"כ מאי נ"מ במה שיהיה כראובן ושמעון שני שבטים, ותירץ מ"מ לא אקרי שבטים לענין שיעלה לכ"א גורל מיוחד בתחום מיוחד. הנה הראיתי לדעה זו עמודים ומכונות ופשטי הכתובים יובנו על ידי זה בקל, כמו שיתבאר כ"א

במקומו, ורק הרמב"ן לו שטה אחרת, אשר שטמוהו בעלי חצים סבו עליו רביהם:

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ואלה" - רצה לומר אלה הערים האמורים בסוף הענין

מצודת ציון

"המטות" - השבטים