מ"ג חבקוק א ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מ"ג חבקוק · א · ח · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וקלו מנמרים סוסיו וחדו מזאבי ערב ופשו פרשיו ופרשיו מרחוק יבאו יעפו כנשר חש לאכול

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְקַלּוּ מִנְּמֵרִים סוּסָיו וְחַדּוּ מִזְּאֵבֵי עֶרֶב וּפָשׁוּ פָּרָשָׁיו וּפָרָשָׁיו מֵרָחוֹק יָבֹאוּ יָעֻפוּ כְּנֶשֶׁר חָשׁ לֶאֱכוֹל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְקַלּ֨וּ מִנְּמֵרִ֜ים סוּסָ֗יו וְחַדּוּ֙ מִזְּאֵ֣בֵי עֶ֔רֶב וּפָ֖שׁוּ פָּרָשָׁ֑יו וּפָֽרָשָׁיו֙ מֵרָח֣וֹק יָבֹ֔אוּ יָעֻ֕פוּ כְּנֶ֖שֶׁר חָ֥שׁ לֶאֱכֽוֹל׃

תרגום יונתן

לדף התרגום על כל הפרק

וְקַלִילִין מִנְמָרַיָא סוּסְוָתֵיהּ וַחֲרִיפִין מִדֵיבֵי רַמְשָׁא וְיִרְבוּן פָּרָשׁוֹהִי וּפָרָשׁוֹהִי מֵרָחִיק דְיֵיתוּן מִשְׁתְּדָן כְּנִשְׁרָא דְטָאֵיס לְמֵיכַל:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ופשו פרשיו" - רבו פרשיו

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"ופשו פרשיו" - פרשיו מתרבים בכל יום ואינם מתמעטים כי אין מי מהם נופל במלחמה

"ופרשיו מרחוק יבואו" - ר"ל עם היות שפרשיו באו ממקום רחוק לא ייגעו ולא ייעפו בדרך אבל יעופו כמו הנשר הממהר לעוף להשיג האוכל

"וחדו" - הכשדים עצמם יחדו שניהם לטרף טרף במהירות רב יותר מן הזאבים הטורפים בערב הממהרים לטרוף בעבור הרעבון שלא אכלו כל היום

"וקלו" - למהר לרוץ במלחמה 

מצודת ציון

"מנמרים" - שם חיה קלת המרוץ

"וחדו" - ענין שנון וחריפות כמו כחרב חדה (ישעיהו מט)

"ופשו" - ענין רבוי כמו כי תפושו (ירמיהו נ)

"פרשיו" - הם הרגילים לרכוב על הסוסים

"יעפו" - מלשון עפיפה ופריחה

"חש" - ענין מהירות כמו חשתי ולא התמהמהתי (תהלים קיט)

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"וקלו סוסיו" הם "קלים" במרוצתם יותר "מנמרים" שהם קלי המרוץ מאד. וגם "חדו מזאבי ערב", שהם חדים ופראים יותר מן הזאבים הנמצאים ביער מעורב שהם פראים מאד, וסוסים כאלה יתיראו הפרשים לרכוב עליהם ובכ"ז "פשו פרשיו", רבו הרוכבים על סוסים האלה, והגם "שפרשיו מרחוק יבואו" והם עיפים מרוב הדרך, בכ"ז לא ינוחו מדרכם רק "יעופו כנשר חש לאכול", שתיכף בבואם ילחמו ויכבשו וישללו שלל:

ביאור המילות

"זאבי ערב". הזאב מסוכן לעת ערב, או ערב מענין מדבר וערבה:

"ופשו", ענין ריבוי, כמו ולא ידע בפש מאד (איוב ל"ה) ועקרו על שהדבר מתרבה בעצמו, כמו כי תפושו כעגלה דשה, ופשתם כעגלי מרבק, התרבות השומן והבשר, וכולל שהפרשים הם בריאות בשר וחזקים:
 

<< · מ"ג חבקוק · א · ח · >>