"קנאתי לציון" - בזה ישיב על מה שהיה קטן בעיניהם בנין המקדש הזה והגאולה ההיא ואמר הנה באמת ציון אהובה לי מאד ובעבור מה שעשו לה האומות כועס אני עליהם קנאה גדולה ובחימה גדולה קנאתי על האומות בעבורה
"קנאתי", ר"ל הגם שקצפתי קצף גדול ואמרתי שלא אשמע כאשר יקראו. הנה התעורר אצלי קנאת ציון, והיה זה אם מצד הקנאה על כבודה הבזוי, שעז"א "קנאתי לציון קנאה גדולה", אם מצד שאני קוצף על הרע שעשו האויבים לה בעבר, ועז"א "חמה גדולה קנאתי לה", החמה על האויבים ועל רוע מעשיהם:
ביאור המילות
"קנאתי לציון". קנאה שאחריו למ"ד היינו שקנא בשבילו, כמו המקנא אתה לי, והוא פעל עבר כפשוטו, והחמה הוא בשביל הרע שעשו כמ"ש בישעיה סי' נ"ט, בהבדל בין קנאה ונקמה:
