מ"ג ויקרא כ ה
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו והכרתי אתו ואת כל הזנים אחריו לזנות אחרי המלך מקרב עמם
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְשַׂמְתִּי אֲנִי אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ וְאֵת כָּל הַזֹּנִים אַחֲרָיו לִזְנוֹת אַחֲרֵי הַמֹּלֶךְ מִקֶּרֶב עַמָּם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְשַׂמְתִּ֨י אֲנִ֧י אֶת־פָּנַ֛י בָּאִ֥ישׁ הַה֖וּא וּבְמִשְׁפַּחְתּ֑וֹ וְהִכְרַתִּ֨י אֹת֜וֹ וְאֵ֣ת ׀ כׇּל־הַזֹּנִ֣ים אַחֲרָ֗יו לִזְנ֛וֹת אַחֲרֵ֥י הַמֹּ֖לֶךְ מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽם׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַאֲשַׁוֵּי אֲנָא יָת רוּגְזִי בְּגוּבְרָא הַהוּא וּבְסָעֲדוֹהִי וַאֲשֵׁיצֵי יָתֵיהּ וְיָת כָּל דְּטָעַן בָּתְרוֹהִי לְמִטְעֵי בָּתַר מוֹלֶךְ מִגּוֹ עַמְּהוֹן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְאֶשַׁוֵי אֲנָא פְנוּיַיְתָא לְמֶעֱסוֹק בְּגַבְרָא הַהוּא וּבִגְנִיסָתֵיהּ דִמְחַפְיַין עֲלוֹי לְאִתְרְדָאָה בְּיִסוּרֵי וְיָתֵיהּ אֵישֵׁיצֵי וְיַת כָּל דְטָעַן בַּתְרוֹי לְמִטְעֵי בָּתַר פּוּלְחָנָא אוֹחֲרָא מִגוֹ עַמֵיהּ: |
רש"י
"והכרתי אותו" - למה נא' לפי שנא' ובמשפחתו יכול יהיו כל המשפחה בהכרת ת"ל אותו אותו בהכרת ולא כל המשפחה בהכרת אלא ביסורין
"לזנות אחרי המולך" - (ת"כ) לרבות שאר ע"א שעבדה בכך ואפילו אין זו עבודתה
מפרשי רש"י
והרא"ם תירץ, דהא דקאמר בגמרא דכרת דכתיב במולך [ב]שלא כדרכה, דמשמע דעיקר המקרא אתא [ב]שלא כדרכה, רוצה לומר דכרת דכתיב גבי מולך הוצרך לכתוב כדי לכתוב אצלו "לזנות אחרי המולך" לשלא כדרכה. והאזהרה דכתיב בפרשת אחרי מות (לעיל יח, כא) ממילא נכתבה על מה שענש בפרשת קדושים, ואם כן יש אזהרה ועונש, כך פירש הרא"ם. אלא דקשה, למה הוצרך למכתב "לזנות אחר המולך", כיון דגוף המקרא על כרחך אתא לשלא כדרכה, דאם [לא] כן, כרת למה לי, ואם כן "לזנות אחר המולך" למה לי. ובתורת כהנים גרסינן כן; "והכרתי אותו ואת כל הזנים אחריו לזנות אחרי המולך" לרבות שאר עבודה זרה בהכרת, משמע דלא יליף ליה רק מן "והכרתי" הכתוב כאן, שכתוב כאן כרת יתירה ללמד שחייב כרת אם העביר לשאר עבודה זרה, וזהו כדברי הרמב"ן, דודאי עיקר קרא אתא - האזהרה והמיתה - אם העביר שלא כדרכה לשאר עבודה זרה:
ויראה דגם רש"י סבירא ליה דאזהרה (לעיל יח, כא) והמיתה של מולך (פסוק ג) על כרחך אתא לשלא כדרכה, דאי כדרכה - מ"איכה יעבדו הגוים" (דברים י"ב, ל') נפקא, כיון דמולך עבודה זרה הוא, אלא שלא כדרכה. ולא בא לפרש (רש"י כאן) רק דיש כרת שלא כדרכה, דהוה אמינא דכרת אתיא כדרכה, דהא כרת לא מצאנו בשום דוכתיה שיש כרת כדרכה, וצריך לכתוב הכרת שכתב לפני זה (פסוק ג) "ושמתי פני באיש ההוא והכרתי", ומוקי ליה בפרק ד' מיתות לכדרכה, ואם כן שלא כדרכה מנא לן. ומה שהוצרך רש"י ללמוד מ"לזנות" יתירה, ולא מגוף הכרת שכתיב כאן, מפני שרש"י פירש כי "והכרתי אותו" שכתב כאן אתא ללמוד שהוא בכרת ולא המשפחה בכרת, ואם כן מנלן ללמוד כרת שלא כדרכה, ועל זה אמר דכתיב "לזנות אחרי המולך", דקאי על הכרת, ללמוד שיש כרת שלא כדרכה. וכך מוכח בתורת כהנים, שהביא סיפא דקרא "לזנות אחר המולך", וזה נכון בלי קושיא:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ – לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ, יָכוֹל יִהְיוּ כָּל הַמִּשְׁפָּחָה בְּהִכָּרֵת? תַּלְמוּד לוֹמַר אוֹתוֹ; אוֹתוֹ בְּהִכָּרֵת, וְלֹא כָּל הַמִּשְׁפָּחָה בְּהִכָּרֵת, אֶלָּא בְּיִסּוּרִין.
לִזְנוֹת אַחֲרֵי הַמֹּלֶךְ – לְרַבּוֹת שְׁאָר עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁעֲבָדָהּ בְּכָךְ, וַאֲפִלּוּ אֵין זוֹ עֲבוֹדָתָהּ.
רמב"ן
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
ונראה לפרש על זה הדרך ואם העלם וגו' פירוש במקום שאין דין למטה יהיה דין למעלה ושמתי אני וגו'. וכשיעשו דין למעלה יפתחו גם כן פנקסי בני משפחתו ויתעוררו הדינים על כל המשפחה, והוא אומרו ובמשפחתו. וחזר ופירש שימת פנים זו מה עושה, ואמר כנגד האיש עצמו והכרתי אותו, וכנגד משפחתו יפתחו ספרי דיניהם אם יש מהם זונים כמותו הרי הוא בכלל הכרת, והוא אומרו ואת כל הזונים אחריו ממשפחתו, אבל אותם שנפתחו ספריו ונמצא שלא זנו לא יכרתו, ואמר עוד לזנות ולא הספיק לומר הזונים וגו' אחרי המולך, נתכוין לומר שהגם שלא זנה עד עתה, פירוש, שלא העביר בנו למולך אלא שחשב לזנות מחשבת עבודה זרה נתפסים עליה כמעשה, ויכרית ה' את החושב כעושה כמו שאמר הכתוב (יחזקאל, יד) למען תפוש את בית ישראל בלבם:
נמצאת אומר שאם עם הארץ יעשו דין בעושה רע אין דין למעלה ולא ימות מישראל זולת העובד למולך, אבל אם לא יעשו דין נפתחים ספרי כל המשפחה ומתעורר הדין גם עליהם ונתפסים גם על המחשבה, והוא מאמרם ז"ל (דב"ר פ"ה) במקום שיש דין וכו' אין וכו' ע"כ. קשה פשיטא שכשיעשו דין למטה מה מקום לדין ליעשות למעלה, ולדרכנו ידוייק על נכון שכשעושין דין למטה נמנע דין למעלה פירוש דין השאר שאין ספריהם נפתחים. ותמצא שאמרו רז"ל (ראש השנה דף טז:) שכשנפתחים ספרי הדינים אדם נכנס בסכנה וצריך זכות גדול ליפטר:מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
[יג] "ושמתי אני את פני"-- פונה אני מכל עסקי ועוסק בו.
"באיש"-- ולא בציבור. "ההוא"-- ולא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה.
"ובמשפחתו" מה תלמוד לומר? אמר ר' שמעון, וכי מה חטאת המשפחה? אלא ללמדך שאין לך משפחה שיש בה מוכס שאין כולה מוכסים, שיש בה לסטים שאין כולה לסטים, מפני שמחפים עליו.
"והכרתי אותו" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר "ובמשפחתו", יכול תהא משפחתו בהכרת? תלמוד לומר "אותו"-- אותו בהכרת ואין משפחתו בהכרת אלא ביסורין.
"והכרתי אותו ואת כל הזונים אחריו לזנות אחרי המלך"-- לרבות שאר עכו"ם בהכרת.
"מקרב עמם"-- ועמם שלום.