מ"ג ויקרא יד ה
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וצוה הכהן ושחט את הצפור האחת אל כלי חרש על מים חיים
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְשָׁחַט אֶת הַצִּפּוֹר הָאֶחָת אֶל כְּלִי חֶרֶשׂ עַל מַיִם חַיִּים.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְצִוָּה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְשָׁחַ֖ט אֶת־הַצִּפּ֣וֹר הָאֶחָ֑ת אֶל־כְּלִי־חֶ֖רֶשׂ עַל־מַ֥יִם חַיִּֽים׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וִיפַקֵּיד כָּהֲנָא וְיִכּוֹס יָת צִפְּרָא חֲדָא לְמָאן דַּחֲסַף עַל מֵי מַבּוּעַ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְיַפְקֵד כַּהֲנָא לְטַבְּחָא וְיִכּוֹס יַת צִיפּוֹרָא חֲדָא לְמָן דַחֲסַף עַל מֵי מַבּוּעַ: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
[א] "וצוה הכהן"-- ציווי בכהן ושחיטה בכל אדם דברי ר' יהודה בר' יוסי. ורבי אומר אף שחיטה בכהן.
[ב] "ושחט את הצפור האחת"-- הברורה שבשתיים.
"האחת"-- שאם מתה אחת מהם או שנעשה טריפה יקח זוג לשנייה. [ג] "האחת אל כלי חרש"-- ואין שתיהם אל כלי חרש. והלא דין הוא: מה אם במקום שלא כשרו משם לשם-- כשרו לעירובים, כאן שכשרו משם לשם אינו דין שיכשרו לעירובים?! ת"ל "האחת אל כלי חרש"-- ואין שתים אל כלי חרש.
[ד] "כלי"-- יכול א' מן הכלים? ת"ל "חרש". אי חרס יכול מקידה? ת"ל "כלי". הא כיצד? זו פיילי של חרש.
"מים חיים"-- ולא מים מלוחים, ולא מים פושרים, ולא מים מכזבים, ולא מים מנטפים.
ר' אליעזר אומר, מה מים שלא נעשה בהם מלאכה אף כלי שלא נעשה בו מלאכה. ר' שמעון אומר, מה מים הברורים שבמינם אף צפור הברורה שבמינה זו קיפל.