מ"ג ויקרא ט טז
כתיב:
ויקרב את העלה ויעשה כמשפט.
מנוקד:
וַיַּקְרֵב אֶת הָעֹלָה וַיַּעֲשֶׂהָ כַּמִּשְׁפָּט.
עם טעמים:
וַיַּקְרֵ֖ב אֶת־הָעֹלָ֑ה וַֽיַּעֲשֶׂ֖הָ כַּמִּשְׁפָּֽט׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְקָרֵיב יָת עֲלָתָא וְעַבְדַהּ כְּדַחְזֵי׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּקְרֵיב יַת עֲלָתָא וְעָבְדָהּ כְּהִלְכַת עֲלָתָא דְקָרֵיב אַמְטוּלְתֵיהּ: |
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
"ויקרב את העולה ויעשה כמשפט":
- מה עולה טעונה הפשט ונתוח -- אף זו טעונה הפשט ונתוח
- מה עולה כליל לאישים -- אף זו כליל לאישים
- מה עולה עומד בצד המזבח וזורק -- אף זו עומד בצד המזבח וזורק
- מה עולה פקעו אברים מעל המערכה[1] מחזירם למערכה -- אף זו פקעו אברים מעל המערכה מחזירם למערכה.
- ^ נ"א מעל המזבח - ויקיעורך
רש"י
ובפרק ב' דביצה (דף כ.) יליף מהאי קרא דכתיב "ויקרב את העולה ויעשה כמשפט" דעולת חובה טעונה סמיכה. וקשה, דהא הכא עולת ציבור, ואיך יליף עולת יחיד מעולת ציבור, ועוד, דהא על כרחך הוראת שעה היתה, דהא אין סמיכה בציבור, ואם כן הוראת שעה היתה, ואיך יליף עולת חובה מכאן:
ויראה דהכי פירושו, מדכתיב "ויעש כמשפט" שמע מינה שיש לעולת חובה משפט עולת נדבה, וכיון דיש לעולת חובה משפט עולת נדבה, מהיכי תיתי לן למעט עולת חובה מסמיכה, דאין לומר דגלי לן קרא דוקא בעולת נדבה (לעיל א, ד) ולא בחובה, [ד] הרי לעולת חובה משפט נדבה. אף על גב דאין סמיכה בציבור, מכל מקום כיון דכתיב "ויעשה כמשפט" שמע מינה שיש לעולת נדבה משפט חובה. ולפי דעתי, עולת חובה זאת גופיה לא היה בה סמיכה, כמשפט קרבן ציבור שאין בו סמיכה, ומכל מקום ילפינן שפיר דיש סמיכה בעולת חובה, כיון דהכתוב אומר על עולת חובה שיש לה משפט עולת נדבה, ואם כן אפילו אין סמיכה להך עולה משום דאין סמיכה בקרבן ציבור - מכל מקום היכי שיש סמיכה, כגון בקרבן יחיד חובה, יש לנו לומר שיש בו סמיכה. והכתוב לא בא רק ללמוד שיש לעולת חובה משפט נדבה, וזה כשראוי להיות לעולת חובה סמיכה - דהיינו עולת יחיד - דיש בה סמיכה. והתוספות בפרק ב' דביצה (כ. ד"ה למד) נדחקו מאד בקושיא זאת:
ורש"י פירש בפרק יום טוב (ביצה דף כ.) "ויעשה כמשפט" איירי בעולת אהרן שהוא עולת חובה, שעשה אותה כמשפט עולת נדבה. והשתא לא קשיא, דהא קרא בעולת (ישראל) [אהרן] כתיב. ותימה, דהא קרא לא איירי רק בקרבן ישראל, והתוספות (שם) רצו ליישב פירוש רש"י, ומפני שנראה דחוק לגמרי, אין להאריך בזה. ועיקר הפירוש, והוא נכון, נתבאר למעלה, דקרא בא ללמד על דין סמיכה עצמה, דאפשר שלא היה סמיכה לקרבן עולה זו, אבל עיקר קרא בא ללמוד שיש לעולת חובה דין עולת נדבה [לגבי] (ו) משפט שהוא שייך לעולה, ולא איירי בסמיכה, שהרי אין סמיכה לקרבן צבור, ומכל מקום כיון דיש לעולת חובה דין עולת נדבה [לגבי] מה שהוא דין ומשפט, מזה נלמוד דעולת חובה טעונה סמיכה גם כן, וילפינן חובה מנדבה, וזה נכון: