מ"ג הושע ו ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות הושע


<< · מ"ג הושע ו · ה · >>

מקרא

כתיב: על כן חצבתי בנביאים הרגתים באמרי פי ומשפטיך אור יצא

מנוקד: עַל כֵּן חָצַבְתִּי בַּנְּבִיאִים הֲרַגְתִּים בְּאִמְרֵי פִי וּמִשְׁפָּטֶיךָ אוֹר יֵצֵא.

עם טעמים: עַל־כֵּ֗ן חָצַ֙בְתִּי֙ בַּנְּבִיאִ֔ים הֲרַגְתִּ֖ים בְּאִמְרֵי־פִ֑י וּמִשְׁפָּטֶ֖יךָ א֥וֹר יֵצֵֽא׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

עַל כֵּן דְאַזְהַרְתִּינוּן בִּשְׁלִיחוּת נְבִיֵי וְלָא תָבוּ אַיְתֵיתִי עֲלֵיכוֹן קָטוֹלִין עַל דַעֲבָרוּ עַל מֵימַר רְעוּתִי וְדִינִי כִּנְהוֹר נָפַק:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"על כן חצבתי בנביאים" - על אשר חצבתי עליהם דברי על ידי הנביאים והם לא נזהרו בהם לפיכך

"הרגתים באמרי פי" - בשביל אמרי פי כך תירגם יונתן ע"כ כמו על אשר וכן כי על כן ראיתי פניך (בראשית לג) כי על כן לא נתתיה לשלה בני (שם לח)

"ומשפטיך אור יצא" - בתמיה ואיך אוכל לשאת לכם פנים מפני מדת הדין ומוסב על מה אעשה לך

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ה-ו) "על כן" שיעור הכתובים "על כן חצבתי בנביאים" (אשר)" הרגתים באמרי פי כי חסד חפצתי ולא זבח", (ומ"ש ומשפטיך אור יצא הוא מאמר מוסגר) מצייר במליצתו נשגבות, ה' שלח את נביאיו להוכיח את העם אשר חשבו שברוב הזבחים והעולות שהם מתמידים להקריב יתנו לה' שוחד ומתן ויכפרו פניו עד שהותר להם לעשות כל רע, כמ"ש הגנוב רצוח ונאוף והשבע לשקר ובאתם ועמדתם לפני בבית אשר נקרא שמי עליו ואמרתם נצלנו, והנביאים הגידו להם אמרי פיו של ה' שה' יאמר "חסד חפצתי ולא זבח", שאינו חפץ בזבחים ועולות רק שיעשו חסד ושידעו דעת אלהים, והעם קמו על הנביאים והרגו אותם בעבור נבואה זאת שנבאו, ובזה יצייר כי ה' הרג את הנביאים באמרי פיו, שע"י אמרי פיו שנבאו בשליחותו נהרגו וה' היה הסבה להריגתם וכאילו הוא הרגם, אולם במה שנהרגו הנביאים ע"י דבור זה והם מסרו נפשם למות עבור הדבור הזה שדברו לאמר "כי חסד חפצתי ולא זבח", נשאר הדבור הזה קיים ומתמיד בלב הדורות הבאים כדבר החקוק בעט ברזל על מצבות צור ואבן לזכרון עולם, ובזה יצייר המליץ שגויות הנביאים הנהרגים נעשו כמצבות צורים ולוחות אבנים שעליהם חצב ה' את אלה הדברים ""חסד חפצתי ולא זבח"", וז"ש "על כן" ר"ל על אשר חסדכם דומה כענן בקר ואינכם עושים חסד ולא יודעים אלהים, ע"כ "חצבתי בנביאים" ר"ל בגופות הנביאים אשר "הרגתים באמרי פי", חצבתי וכתבתי עליהם בעט ברזל לאמר "כי חסד חפצתי ולא זבח", שהזבחים והשלמים שאתם מביאים שראשית ענינם היה שיאכיל בשרם לעניים בקדש, עקר חפצי הוא החסד לא הזבח.

"ודעת אלהים חפצתי מעולות". העולה שהיא כליל לגבוה עקרה הוא שידע את ה' ושראוי שיקריב א"ע כליל על מזבחו לרצון ועקר חפץ ה' הוא דעת אלהים לא העולה כן נשאר חרות וחצוב בגויות הנביאים הנהרגים, ומ"ש "ומשפטיך אור יצא" הוא מאמר מוסגר כאומר אם כן אם אכלה חרבכם נביאכם כאריה משחית איך יצא משפטך לאור ואיך תצדק בדינך?:

ביאור המילות

"חצבתי". לא נמצא לשון חציבה על הריגה בשום מקום, כי גדרו שחוצב וחוקק בדבר קשה, ומצאנוהו על חריתת מכתב באבנים וצור החלמיש, בעט ברזל ועופרת לעד בצור יחצבון (איוב י"ט):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"על כן" - הואיל וכן דרכיכם לכן חצבתי לכם דברי ע"י הנביאים להיישיר אתכם לדרך הנכוחה אבל לא הועלתי כי הרגתי את הנביאים ע"י אמרי פי ר"ל הנבואה היתה סבה להיות נהרגים על ידכם כי כן הרגו את זכריה ואת אוריה על שנבאו בדבר ה'

"ומשפטיך" - ואיך א"כ יצא משפטיך לאור להצטדק בדין

מצודת ציון

"חצבתי" - ענין כריתת אבנים כמו חוצב בהר (מלכים א' ו) ואמר בלשון שאלה על גזרת הדברים וחתוך האמרים

"אור" - דרך המקרא לכנות הטובה בשם אור וכמו שמכנה הרעה בשם חושך

<< · מ"ג הושע · ו · ה · >>